וינרוט אבי (פרופ', עו"ד)חז"ל אומרים (בראשית רבה ס', ח'): "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים". התורה מפרטת את מעשי האבות כי אין אלו מעשי חולין סתמיים ומכל פרט ופרט יש ללמוד.
אברהם קיים את מצוות הכנסת אורחים, והכתוב מוסר את הפרטים הבאים (בראשית י"ח, ב'-ה'): "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר, אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם, ויאמרו כן תעשה כאשר דברת". ובכן, מה למדים אנו: מן הפנייה: "אל נא תעבור מעל עבדך"?; מרחיצת הרגליים במים? מן ההישענות תחת העץ? מנטילת פת לחם לסעודה?
חז"ל במדרש (בראשית רבה מ"ח, ט') מבארים כי שלושת האורחים שבאו לאברהם גילמו שלוש דמויות: גנב, ספן (מנהיג אוניה) וערבי. מה מסמלות הדמויות הללו ומה עלינו ללמוד מהן לצורך הבנת דרכיה של מצוות הכנסת אורחים?
החתם סופר רואה את הפרשה מזווית ראייה של הצורך להחדיר באדם אמונה בה' וביטחון בהשגחה פרטית. מי שבוטח מאמין. אבל, לא כל מי שמאמין בוטח. הביטחון הוא דרגה גבוהה יותר ולא כל מאמין מגיע אליה. דוגמא מובהקת למי שיש לו אמונה בלי ביטחון הוא – הגנב.
בגמרא במסכת ברכות (דף ס"ג עמ' א') דורשים חז"ל את הכתוב (משלי ג', ו'): "בכל דרכיך דעהו – ואפילו לדבר עבירה". הכיצד? הגמרא מבארת כי כשגנב במצוקה פן ייפול מסולם הגנבים ופן ייתפס – הוא מתפלל לקב"ה ("גנבא אפום מחתרתא, רחמנא קרי"). נמצא כי אמונה יש לו. אבל, הגנב לא בוטח שה' יפרנס אותו, ולא השתרשה בליבו ההכרה שיש השגחה פרטית. על כן, הוא עושה מעשי "השתדלות" לא כשרים – וגונב. דמותו של הגנב מסמלת אפוא אמונה בלי ביטחון.
הספן חוֹוֶה סכנה בלב ים. הוא חש כקליפה מול רוחות וגלים ומתפלל כי סערה תחלוף. הוא מבין שהאדם לא שליט בגורלו. הגמרא אומרת במסכת נדה (דף י"ד עמ' א'): "הספנים – כולם צדיקים". רש"י מבאר: מכיוון "שגרים בסכנה וליבם לאביהם שבשמים". כמו כן, אמרו חז"ל במסכת קידושין (דף פ"ב עמ' א'): "הספנים רובם חסידים". מבאר רש"י: "שפורשים למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה". דמותו של הסַפָּן מסמלת אפוא אמונה וביטחון.
הערבי מסמל איכר הסבור שהקרקע יציבה תחתיו והיא מקור פרנסתו. על כן הוא משתחווה לעפר רגליו ואינו מאמין בה'. על כן, ביאר רש"י (בראשית י"ח, ד'): "ורחצו רגליכם – כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו". דמות זו מסמלת מי שאין לו ביטחון ואף אמונה אין לו.
אברהם הכניס אורחים – תחת כנפי השכינה. תכליתו הייתה לספק לאורחים לא רק מים ומזון אלא גם אמונה וביטחון בה'. הוא הבחין בין הצרכים השונים של שלוש הדמויות שנגלו אליו.
החתם סופר מבאר על כן את הכתובים:
"אל נא תעבור מעל עבדך" – רש"י מבאר: "לגדול שבהם אמר". אברהם חשש שהוא בגדולתו, יעבור על פניו וימשיך בדרכו, שכן עסקינן בספן שאמונתו מושלמת. השרשת אמונה וביטחון ברעיו, הגנב והכופר, היא לימוד של דברים שהוא כבר הפנים ויודע היטב. על כן חשש אברהם כי "שיחה ולימוד הזה יהיו למשא ולטורח לספן" וביקש ממנו "אל נא תעבור".
"יוקח נא מעט מים" – התורה נמשלה למים ואברהם ביקש "רחצו רגליכם" – כדי שהערבי יעזוב את העבודה הזרה שבה היה עטוף בה ויעבור מכפירה – לאמונה; "והשענו תחת העץ" – שיבטחו בה' שתורתו נמשלה לעץ חיים. בכך דיבר אברהם עם הגנב ולימדו פרק בביטחון בה' ובהישענות והיסמכות עליו בלבד.
"ואקחה פת לחם" – "היא התורה שנקראת לחם כפי שנאמר (משלי ט', ה'): 'לכו לחמו בלחמי'. לבסוף, דיבר אברהם עם הספן בשפת האמונה.
הנה כי כן, מהכנסת האורחים של אברהם אבינו למדנו כי כאשר באים אורחים לביתו של אדם עליו להבין את צרכיהם הגשמיים והרוחניים, ומוטל עליו לדבר עם כל אחד מהם לפי דרגתו והבנתו. אך ראשית לכל – מכניסים את כולם ומכילים כל אחד.
