פרשת "ויצא" היא פרשת בר המצווה שלי ובע"ה בימים אלה אני מגיע לגיל 70. מלבד הכרת הטוב הרבה, אני חש לגבי גילי כמי שמדבר על אדם אחר … את עלייתי לתורה זכיתי לקיים בבית הכנסת ביל"ו בשדרות רוטשילד בתל-אביב, מול בית סבא וסבתא ז"ל. היום מצויה שם ישיבת בר-אילן ובני, הרב שלומי, מלמד בה ואף מנהל שם את התיכון. הפרטים האלה הם אומנם אישיים ביותר, אבל בוודאי מוכרים בהתאמות שונות לרבים מעימנו.
הדמות העיקרית של הפרשות הנוכחיות היא כמובן של יעקב אבינו. שמו של יעקב מוחלף בשלב משמעותי בחייו לישראל, אולם בניגוד לשינויי שם אחרים (למשל אברם לאברהם, שרי לשרה), השם יעקב ממשיך ללוות אותו ואותנו כממשיכיו באופן פעיל ביותר. המונח בית יעקב נשמע מדויק לא פחות מהמונח עם ישראל. אולי משמעויות שונות הנוגעות למונח "בית" נשארו מחוברות במיוחד בקשר עִם השם יעקב. ואילו משמעויות המדגישות יותר את הממד הלאומי הכולל משתמעות בטבעיות בשם ישראל. מובן שאין כאן כלל בדוק, אלא בעיקר תחושה מסוימת. לעיתים אדם משנה את שמו, לעיתים (וזה מוכר הרבה יותר) מוסיפים לשמו שם נוסף, כך (בנימה אישית) הוסיפו לי הורי את השם חיים כאשר הייתי חולה מאוד בנערותי. החשוב הוא שאצל יעקב אבינו (כמובן להבדיל) השם יעקב מתפרש יותר במילים: עקביות ועקב, "ולשיטת" עשו בכיוון אחר: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי …". השם ישראל נקשר כמובן עִם יכולת המאבק וההשרדות, "שרית".
אנו יכולים לשאול את עצמנו באלה מפעולותיו של יעקב הוא "פועל" כיעקב ובאלה אחרות הוא פועל כעשו. ניתן להניח שאבחנה שכזאת עלולה להיות סבוכה ובלתי מדויקת. לענ"ד פסוק המבטא באופן ייחודי את פלאו של יעקב מופיע לאחר שגם רחל ניתנת לו על ידי לבן לאשה. " … ויאהב גם את רחל מלאה …". בחמש מילים אומרת לנו תורתנו הפלאית גם את אהבתו לשתי הנשים, וגם את האהבה היתרה לרחל. אנו יכולים גם לשמוע כאן את הדהוד התיאורים על הולדת הבנים וקביעת שמותיהם, שהרי רחל ולאה מעורבות בדרך ישירה או עקיפה בקריאת השמות כולם.
דמות מנוגדת ליעקב היא לבן שדיבוריו מתוחכמים פעם אחר פעם. "ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר …". מה נוכל להבין מכך, האִם לבן היה מעדיף שבנותיו כלל לא תנשאנה? האם לגביו יעקב הוא במובן של "הרע במיעוטו", שהרי לכאורה הוא חייב למצוא להן זיווג?
סתירות מאוימות אלה אצל לבן מתבטאות גם באזהרת השם אליו: "… ויאמר לוֹ השמר לך פן תדבר עִם יעקב מטוב עד רע". ובהמשך בדברי לבן עצמו: "יש לאל ידִי לעשות עמכם רע, ואלקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע". דהיינו, ישנן נשמות בעיתיות ומסוכסכות שעדיף לנו שלא להיפגש עִם רעתן אבל באופן מפתיע גם לא עִם טובתן.
דומני שיעקב אבינו מביא אפוא לעולמנו את החידוש הנוסף, שלפיו אדם יכול להיות מורכב וגם בעל מספר שמות ובכל זאת לשמור על מידה ראויה של תמות ושלמות. הוא יעקב והוא ישראל, והוא נביא והוא איש מעשה והוא הנאבק, והוא המתגעגע והרגיש, ובכל המורכבות הזאת הוא נותר אב פלאי לעמנו.
כל הזרמים האיתנים שבתוכו אינם חייבים לגבור האחד על השני, אלא להתקיים באמונה, במאמץ, בקשיים ובהגשמה מול בורא העולם ובורא האדם. אולי מכך אפשר גם להתעודד: חיינו המורכבים יכולים להיות חפצי טוב והגונים.
ישנה נקודה נוספת חשובה בעיני. יעקב ממשיך כל חייו, גם בזקנתו, להיות אדם רגיש ביותר, המסוגל להתפעל ולהתפלא. חלומותיו הנדירים, כמו גם המהפך שיעבור בכל הנוגע לבנו יוסף, הם ביטוי נאמן לכך. במובן זה "התמימות" שומרת על מקומה בתוך תודעתו.



