כל הפוסטים של מירון ח. איזקסון

בפרשת כי תישא אנו קוראים את הפסוק הבא: "ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אנכי

בתחילת פרשת "תרומה" אותה קראנו בשבת שעברה נאמר: "…מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי". הפשט כמובן מכוון

בשיעור הסטוריה בגמנסיה 'הרצליה' שאלה אותנו המורה מה היינו מציעים כמשפט מפתח להובלת הלימוד על תולדות האימפריה הרומית. אני זוכר

העובדה שהמילה משפטים חלה הֵן על הדיבור האנושי והֵן על הפעילות החוקית אינה סתמית. גם החוקים, או הדיונים המשפטיים המורכבים

בתחילת ספרוֹ "מוסריות" (ספרי מגיד, הוצאת קורן) מתאר הרב יונתן זקס ז"ל את המסע הארוך שהובילו לכתיבת ספר זה. לפני

קִרבה היא אחד הדברים הנחשקים ביותר בחיינו. לעיתים אדם נוסע למרחק עצום מתוך תקווה או ידיעה ששם ימצא את תחושת

עלילה היא בדרך כלל מרכז הסיפור. אומנם סגנונות כתיבה מסוימים, ובעיקר בעידן המודרני והפוסט מודרני, נוטים להצניע את מקום העלילה.

אנו עסוקים לא מעט באופן שבו הדברים נראים לנו. דהיינו מה דעתנו על מה שלכאורה הֵן העובדות, או "פשוט" על

המילָה דוֹר נדירה למדי בחומש בראשית. והנה בתחילת פרשת נח יש לה מעמד מרכזי: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו",

השילוב בין ערכים הוא בדרך כלל מורכב. ככל שהערך אליו מתייחסים הוא יסודי יותר, כך תחולתו רחבה ומשמעותית יותר וממילא