כל הפוסטים של מירון ח. איזקסון

קִרבה היא אחד הדברים הנחשקים ביותר בחיינו. לעיתים אדם נוסע למרחק עצום מתוך תקווה או ידיעה ששם ימצא את תחושת

עלילה היא בדרך כלל מרכז הסיפור. אומנם סגנונות כתיבה מסוימים, ובעיקר בעידן המודרני והפוסט מודרני, נוטים להצניע את מקום העלילה.

אנו עסוקים לא מעט באופן שבו הדברים נראים לנו. דהיינו מה דעתנו על מה שלכאורה הֵן העובדות, או "פשוט" על

המילָה דוֹר נדירה למדי בחומש בראשית. והנה בתחילת פרשת נח יש לה מעמד מרכזי: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו",

השילוב בין ערכים הוא בדרך כלל מורכב. ככל שהערך אליו מתייחסים הוא יסודי יותר, כך תחולתו רחבה ומשמעותית יותר וממילא

בפתיחת פרשת "ויגש" שולטות הטיות שונות של אמירה: "ויאמר", "לאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ויאמר", "ונאמר", "ויאמר", "ואֹמר". לאלה נוכל

האִם קץ הוא אך סוֹף? ישנם דברים רבים בחיינו המגיעים לסופם, לפחות על פי הבנתנו ותחושתנו. ובכל זאת כאשר נאמר

זכורות מילותיו המהדהדות של מנחם בגין ז"ל "איני יכול עוד", אשר קדמו לפרישתו מראשות הממשלה. ישנם אלה אשר מייחסים כישלון

התאומיות הפנימית באישיותו של יעקב ממשיכה את דרכה. כעת היא מופנית גם בפניותיו אל תאומו החיצוני, עשיו. "כה תאמרון לאדונִי

במידה רבה בכל אחד בקרבנו שוהה מעין "תאום". עובדה היא שאת ההתנהגות שלנו אנו בוחנים פעמים רבות גם כמי שמבצע