אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת השבוע מתארת את תלאותיו של יעקב בבית לבן חמיו, אבי נשותיו רחל ולאה. יעקב עובד אצל לבן במשך עשרים שנה. עשרים שנה בהן יעקב מצהיר "ביום אכלני חורב, וקרח בלילה ותדר שנתי מעיני. זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך" (בראשית לא;מ-מא). פשט הפסוקים מלמד על המסירות הכמעט מוחלטת לעבודתו, עד שמרוב טרדות ומחשבות על העבודה הוא מתקשה להירדם בלילה.
דיני העבודה המודרניים מבקשים במהותם ליצור הפרדה בין חייו הפרטיים של האדם לבין זכותו של האדם להשתמש בכוחותיו הפיזיים או השכליים כדי לעבוד.
העבודה היא חלק בלתי נפרד מהאדם. אושיותיו של מוסד העבודה מתחיל עוד בימיה הראשונים של האנושות, כאשר הא-ל מניח את אדם בגן עדן כדי "לעובדה ולשומרה" (בראשית ב;טו). יתרה מזו, למרות העונש שמושת על האדם "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג;יט), ולמרות תפיסה זו אומר דוד המלך "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהילים קכח;ב) ובחז"ל מצינו "אהוב את המלאכה" (מסכת אבות א, משנה י). אלא שלצד גישה זו שרווחת בחז"ל ובמקרא ולצד עידוד ושבח העבודה, מתנגדת התורה לעבדות. בשורה של דינים ועקרונות עולה העיקרון התלמודי "הקונה עבד עברי, כקונה עבד לעצמו" (בבלי קידושין כ,א). חובות אלו נגזרות ונלמדות בין היתר מהציווי בספר ויקרא: "וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא תעבוד בו עבודת עבד… כי עבדי הם… לא תרדה בו בפרך, ויראת מאלוקיך" (כה;לט-מג). עבודת פרך, בהתאם לגישת הרמב"ם, מוסבת, בין היתר, ל'עבודה שאין לה קצבה' (הלכות עבדים א,ו). בספרו 'זמן חירותנו' עוסק הרב סולוביצ'יק בהרחבה בעבדות ובחירות. בהתאם לתפיסתו "העבד הוא אישיות שאין בפניה בחירה" (זמן חירותנו, עמ' 48). על האבחנה שבין עבד לבין אדם חופשי, קובע הרב: "האדם החופשי איננו רוצה שהזמן יחלוף, הוא רוצה שהוא יאט את מהלכו, משום שהזמן עבורו הוא אוצר". לדידו של העבד, לעומת זאת, הזמן הוא קללה; הוא ממתין שהיום יגיע אל סופו" (שם, עמ' 52), "העבד נטול חוויה של זמן" (שם, עמ' 50).
כחלק ממאבק נגד שימוש במכשירים סלולאריים תוך כדי נהיגה, יצאה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בפרסום הקורא לעובד "אם אתה נוהג – אל תענה". את המסר העבירו מנהלים בכירים במשק, מתוך הערכה שאם המסר יגיע ממנהל בכיר, הוא עשוי להיקלט טוב יותר באזני העובד. מן הצד השני, דוגמא לשימוש מגונה בסמכות המנהל: אחד המנהלים שמשתתף בקמפיין מסביר, "אני (המעסיק) מצפה לזמינות גבוהה (שלך, העובד)", ומנהל אחר מדגיש "זמינות, קודם כל זמינות (של העובד, כמובן)", ואם תהיתם מהי זמינות הרי ש"זה יכול להיום לילות, שבתות, חגים – לא קל", ומכאן תוהה מנהל אחר "למה אתה (העובד) לא עונה לי" כשאני המנהל מתקשר אליך. הגדיל אחד המנהלים הבכירים וקבע נוסחה חדשה ביחסי עובד-מעביד "עובד שלא עונה זו תקלה". במילים פשוטות, המסר העולה מהפרסום הוא שקבלתו של אדם לעבודה מותנית בוויתור על חרותו. ואם אינו מסכים למשוואה זו, אזי שלא יעבוד במקום זה.
חברה מתוקנת, בה כבוד האדם וחירותו נישא על נס נורמטיבי המוצב בין ערכי היסוד, אינה יכולה להתיר פרסומת ששוללת את חירות העובד ומעניקה לגיטימציה לעבדות מודרנית שמקדשת את עושר הבעלים.
תפיסת העולם המוצגת בפרסומת, מתירה למעביד לשלוט על חייו של אדם וחירותו. היא מעבירה מסר לפיו שום ערך אינו חשוב מלבד העבודה. תפיסה זו לא רק שהיא חמורה, ולא רק שהיא נוגדת את דיני העבודה, היא אף סותרת את התפיסה היהודית. (ויצא תשפ)
