ד"ר יצחק קניגסברגהקב"ה החליט להפוך את הערים סדום ועמורה מכיון ש:"זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד"(בראשית יח',כ'). לפני ביצוע הגזירה הוא הודיע על כך לאברהם: "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה". הסיבה להודעה: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"(שם יח',יז'-יט').
מהי המשמעות של "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", וכיצד היא יושמה בהפיכת סדום ועמורה ?
מאז הקריאה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", ומאז שאברהם הכיר בבוראו, הוא התמקד בהפצת המונותיאיזם בעולם האלילי הקדום. לכל מקום שאליו הגיע, הוא בנה מזבח וקרא בשם ה'. במסגרת פעולותיו, הוא העלה לבטח על נס את החסד, שבורא העולם מרעיף על ברואיו. לפיכך – הפיכת סדום ועמורה, עתידה הייתה להעמיד את אברהם במצב הסברתי לא נוח. כיצד יוכל אברהם להסביר לבני ביתו ולשומעי דברו, את העונש הקולקטיבי שהושת על כל אוכלוסיית סדום ועמורה, אנשים נשים וטף כאחד.
אין התורה מפרטת כיצד העביר הקב"ה לאברהם את השיעור: "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", אך ניתן לשער שהדברים התנהלו בערך כך: במסגרת הבחירה החופשית, שניתנה לכל בן אנוש, ישנם כאלה שבחרו ברשע כדרך חיים. כיצד ניתן להשיב למוטב חברה קלוקלת? בשלב הראשון יש להראות למרכיבי החברה, שאדון הסליחות מוכן לעשות איתם צדקה, לכפר על מעשיהם, אם הם יחזרו בהם מדרכם הרעה. אם הדרך הראשונה לא שכנע אותם, אזי יש להפעיל את דרך המשפט בשלב השני. עשיית המשפט שתוצאותיו יכולות להיות קשות, כמו במקרה של הפיכת סדום ועמורה על כל יושביה, היא בלתי נמנעת. בכך עושים צדקה עם שאר מרכיבי החברה, שעלולים להדבק ברשע, ולקבל עונש דומה.
אדם יכול לקלוט בשכלו, שיש צורך לכרות איבר בגופו, כדי להציל את כל הגוף. איש לא יבוא בטענה לרופא שכרת איבר הנגוע בסרטן, ועל ידי כך מנע את התפשטות הגידול לכל חלקי הגוף, ובכך הצילו ממוות. זהו כנראה העיקרון, המנחה את הקב"ה בכריתת חלק מהחברה, כדי להציל את כל החברה. אנחנו מבינים את העיקרון, אך כבני אנוש קשה לנו להבין, מדוע יש צורך לערב ילדים בתהליך הכריתה. כאן נכנסת לתמונה האמונה, שמשפטי ה' ישרים, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. "הניסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו". ילדים אלה שחונכו בחברה שחרטה על דגלה את הרשע כאידיאולוגיה וכאורח חיים, עלולים בבוא העת, להיות גרועים אף מהוריהם. אולי אלה הם הניסתרות לנו, אך נגלות לה' אלוקינו.
במסגרת השיעור, אפשר שהקב"ה הזכיר לאברהם את המבול. סביר להניח, שלפני שמלאה כל הארץ חמס מפניהם, ולפני שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ, היו רק קומץ מושחתים ואנשי חמס, שהובילו את אידיאולוגית הרשע, שהדביקה לבסוף את כל האנושות ואת כל החי אשר על פני האדמה. אילו היה מופעל על חברה זו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, כאשר ניצני הרוע בצבצו, אפשר שהמבול היה נמנע. במסגרת ההבטחה שלא יהיה יותר מבול על הארץ, ולא תהיה השחתה גורפת לכל חי, יש צורך באמצעי מונע להתפתחות הרשע הגורף בעולם, על ידי עשיית צדקה ומשפט.
אברהם קלט את המסר. מיד אחרי השיעור הוא ביקש להציל את סדום ועמורה. בקשתו לא התמקדה בניסיון להציל את הילדים. אברהם ביקש להפעיל את הצדקה לפני הפעלת המשפט. הוא ביקש להציל את כל העיר בעזרת חמישים, או לפחות עשרה צדיקים היושבים בתוך העיר, (ולא באיזה מקום מבודד) והיכולים להשפיע ולהחזיר את כל אנשי סדום ועמורה בתשובה.
הקב"ה הבטיח לו לעשות צדקה ולא להשחית את הערים הללו, אם ימצאון שם רק עשרה צדיקים, שעשויים להשפיע לטובה על אנשי סדום ועמורה. משנוכח לדעת שאין מי שישיב אותם לדרך הישר, הבין אברהם שיש למצות את המשפט עם האנשים שחטאתם כבדה מאד.
ל"דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" יש שני מסרים. המסר הראשון הוא, שיש למצות עם החוטא את דרך ה' לעשות צדקה כדי לנסות ולתקן. אם אין משיגים תיקון בעזרת הצדקה, יש להפעיל את דרך ה' במשפט. המסר השני הוא, שיש להרחיק את גורם הרוע מהחברה מוקדם ככל האפשר, בכדי להציל את החברה כולה מאבדון. דוגמא למסר הראשון נמצא במשפט העברי: אין עונשין אלא אם כן מזהירין. בפני אדם שחטא, בין בשוגג בין במזיד, בין במצוות שבין אדם למקום, ובין במצוות שבין אדם לחברו, פתוחות אין ספור אפשרויות לחזור בתשובה, בטרם ימוצו הדין והענישה. דוגמא למסר השני גלום בציווי :"תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (דברים כה',יט'). את עמלק ,סמל הרשע בעולם ,שכל מטרתו היא השמדת עם ישראל בכל הזדמנות, יש להרחיק ממשפחת העמים ולהשמידו. ככל שיוקדם, יוטב. מלחמת העולם השנייה הייתה נמנעת, לו אך יישמו עמי העולם את דרך ה' לעשות משפט, ומוחקים את זכר הצורר הנאצי, במקום לעשות אתו הסכמים, שהובילו לשואת העם היהודי וחורבן על עמי אירופה.
תש"ע
