הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
בספרו "האי של ד"ר מורו", מספר ה.ג' וולס על מדען שהחליט להפוך בעלי חיים ליצורים דמויי אדם. באמצעות ניתוחים, השתלות וטיפולים רפואיים מורכבים, הוא לקח בעלי חיים מסוגים שונים, שינה את גופם לצורה אנושית, ואף העניק להם תבונה מוגבלת ויכולת דיבור. אולם למרות השינויים המלאכותיים, בשר החיה שבהם המשיך למשוך אותם כל הזמן כלפי מטה, לעבר התנהגות חייתית ואינסטינקטיבית. כדי למנוע מהם לחזור למצב חייתי, קבע להם ד"ר מורו חוקים נוקשים: אסור ללכת על ארבע, אסור להשמיע קולות חייתיים, אסור להזדווג עם יותר מבן זוג אחד, וכן הלאה. העונשים היו חמורים, והיצורים, שהתייחסו אל הדוקטור כאל אלוהים, התייראו מפניו ושמעו בקולו. אולם כאשר נהרג הדוקטור השתרר באי תהו ובהו, ותוך זמן קצר חזרו כל בעלי החיים למצבם החייתי ואיבדו את שרידי אנושיותם.
האי של ד"ר מורו הוא במידה רבה משל לקיום האנושי. גם לאדם יש גוף בשר ודם, ויצרים חייתיים שמושכים אותו מטה, לכיוון החומרי והבהמי. כדי להתגבר עליהם נתן לנו הבורא חוקים המלמדים אותנו לרסן את היצרים, לכבוש את הדחפים, ולהשליט את השכל והרוח על הבשר. כל עוד נשמור על החוקים, נוכל לשמור על האנושיות. אבל ברגע שמפסיקים לקיים אותם, מתחילה התדרדרות מהירה לכיוון החייתי.
לא במקרה הניסיונות הגדולים ביותר עבור האדם הדתי קשורים למגבלות בתחום המין. בימינו בפרט, נראה כאילו זהו מאבקה העיקרי של הדת: רובן הגדול של השאלות העומדות על הפרק קשורות לתחום זה. שמירת העיניים והנגיעה, לבוש צנוע, הוצאת זרע לבטלה, הפרדה בין המינים, רווקות מאוחרת, נטיות חד מיניות, וכן הלאה. החברה החילונית הסירה את רוב המגבלות בנושא וקראה דרור ליצרים, בעוד החברה הדתית מתאמצת לשמור על קיום החוקים.
יש כאלה שלא ברור להם העיסוק ה"אובססיבי" בתחומים אלה דווקא. האם זה יותר חמור מחילול שבת או לשון הרע? התשובה היא שחטאים בתחום זה, מעבר לחטא עצמו, מחזקים את הצד החייתי שבאדם ומורידים אותו ממעלתו. כולנו רואים לאיזה שפל של התבהמות יכולות להגיע הנורמות של אלה שהפסיקו לשמור על החוקים. דווקא בגלל שהיצר הזה כה חזק, חשוב כל כך לשמור אותו, כדי להישאר בני אדם ולא להתדרדר למצב בהמה.
(מקץ תשפ"א)
