ד"ר עמוס ברדע
רש"י המפורסם על הפסוק הראשון בספר בראשית שואל מדוע התחילה התורה במעשה בראשית היה לה להתחיל ב"היום הזה לכם ראש חודשים…"? תשובתו של רש"י בשם רבי יצחק אמנם מסבירה את הצורך בסיפור מעשה הבריאה אולם אינה מסבירה את הצורך בכלל סיפורי התורה ובעיקר אלו המרוכזים בספר בראשית העוסק בסיפורם האישי של יחידים. ספר בראשית בנוי על סיפורם האישי של נח ומשפחתו, אבות האומה ויוסף, בעוד ששאר החומשים מתרכזים בסיפור הלאומי. אם הנחת היסוד שתפקיד התורה להנחיל לנו מצוות ודרכי עבודת ה' מה הצורך בביוגרפיות של אבות האומה, מה לסיפורם האישי של נח, סיפורם של אברהם ויצחק ובמיוחד הביוגרפיה הרחבה של יעקב מיום לידתו עד יום מותו אשר כוללת את כל תלאות חייו ותופסת יותר ממחצית ספר בראשית? התורה מגלה לנו את הדרישה לאמונה דרך עבודת ה' במסגרת חיי האדם מתוך סיפורם של אישים שלכל אחד דמות, אופי וקורות חיים משלו. גם אם סיפור חייהם הוא מלפני זמן רב הוא ככל סיפור אנושי יכול לייצר בנו הזדהות אישית. הסיפור האישי מציג כיצד התורה אינה מנותקת מעולם המעשה, היא עולה מן הארץ וחלק אינטגראלי מימיי חלדו של בן אנוש. דרך הסיפור האישי ניתן להפוך עניינים מופשטים שברוח לממשיים, נח "איש צדיק" ההופך ל"איש אדמה", יעקב "איש תם", עשו "איש יודע ציד", יוסף "איש מצליח" ומשה "איש מיצרי" ההופך ברבות הימים ל"איש האלוקים". לסיפור יש רבדים שונים היכולים להתאים לגילים שונים מתקופת הילדות עד גיל המבוגר, ניתן להטמיע באמצעותו את החינוך לתורה ומצוות בתינוקות ובעוללים דבר שהיה קשה, אם בכלל, אלו היינו מנחילים להם אידיאות מופשטות (ראו גם את תפקיד ההגדה בפסח).
הסיפור האישי גורם לרעיונות לפעפע עמוק יותר למוחותיהם וללבותיהם של הקוראים או המאזינים מאשר ניסוח יבש של רעיונות אף אם הם ברומו של עולם. לסיפור האישי יש יכולת לגרום לקורא הזדהות עם הכותב או המספר וע"י כך להתקרב יותר לתובנות שנובעות מסיפורו האישי. הקורא או המאזין אינו מעוניין בדרך כלל להשתכנע כמו שאינו מעוניין להיכנע, שכנוע וכניעה (שורש שווה) משרים הרגשת איום, נסיגה מעמדות פרושה ערעור הביטחון, הוא מעוניין להזדהות עם הדובר יותר מאשר להשתכנע, זו כוחה של הסיפורת על הגות ועל החוק היבש. הסיפורת היא פופולארית יותר והמונית יותר מאשר ההגות, היא נוגעת ללב הרבים, הסיפור הוא כוחם של בעלי ההגדה על פני בעלי ההלכה של המגידים על פני הרבנים. בימינו ניתן להבחין בתופעה זאת דרך ההצלחה של הריאליטי כסוגה טלוויזיונית אשר מאפיינת את הצורך שלנו בהזדהות רגשית עם הזולת. סוגה זו אינה רק מתעדת את קורות משתתפיה אלא דורשת מהם לשתף באופן אינטנסיבי את הצופים בחוויותיהם ע"י תאור מפורט של הרגשות אשר נחוו.
גם בלימוד המשנה והתלמוד או למוד דבריהם של חכמים יש ערך מוסף להבנת הרקע האישי החברתי וההיסטורי בה הם פעלו . ההקשר האישי החברתי וההיסטורי של כל הוגה זורק אור על הבנת תוכן דבריו מכיון שהדובר ודבריו אינם שני דברים נפרדים אלה דבר אחד. אף כי ההקשר האישי והחברתי חשוב להבנת כוללת של עמדותיו של הדובר הוא יכול לגרום למכשלות רבות במידה ונדון את הדובר רק על פי רקעו האישי, שכן האדם נוטה לחשוב בתבניות ומשום כך הוא גם מקטלג את סביבתו לתוך מגירות שלכל אחד תווית משלה. תהליך זה גורם לרבים לתייג את הזולת ולייחס לו עמדות מלכתחילה רק על פי רקעו האישי והחברתי. בני אדם לרוב מעוניינים לדעת יותר על הדובר מאשר על הדיבר אשר איתו, על האיש יותר מאשר האישו (issue). הסיפור האישי הוא גורם מסייע ואינו עומד בפני עצמו.
תש"ע