מערכת שבתוןמי מכר את יוסף? (או מדוע ערפלה התורה את מכירת יוסף) איתן הוד (מורה לתנ"ך)
מכירת יוסף הוא עוד מקרה קלסי שבו פשוטו של רש"י הופך להיות בעיני רבים לפשוטו של מקרא. העובדה שבפסוק העוסק במכירה האחים לא מוזכרים מפתיעה רבים "ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים…" (לז, כח) היכן האחים בסיפור הזה? התשובה היא כמובן – ברש"י, שמפרש 'וימשכו' – בני יעקב. אמנם ניתן לראות בפסוק הקודם את כוונת האחים למוכרו כשיהודה מציע "לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו… וישמעו אחיו". נראה שלחז"ל הדבר ברור שאחיו של יוסף הם אלו שעסקו בפועל במכירתו, וזאת רואים בכמה דרשות כגון בבראשית רבה: היה מתחבט (יוסף) לפני רגליו של כל אחד ואחד, כדי שיתמלאו רחמים – ולא נתמלאו, זהו שנאמר: "אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו" (בראשית מ"ב, כ"א) וכן בעל מדרש 'אלה אזכרה' המספר על עשרת הרוגי מלכות שנשאו עוון השבטים על מכירת אחיהם. וכן על הפסוק בהפטרתנו "על מכרם בכסף צדיק, ואביון בעבור נעליים" (עמוס ב, ו) דורש ר' אליעזר 'ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף, כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם'. ולמרות שבדרשות עסקינן, נראה שלא היה מי שפקפק במכירת האחים את יוסף גם בפשט.
בהקדמתו של הרשב"ם שבתחילת הפרשה, נראה כי הוא מכין אותנו לפירושו המהפכני. בדחילו ורחימו הוא מסביר כי חז"ל נטו להתעסק בדרשות – שהן באמת העיקר, ופחות הורגלו לדקדק בעומק פשוטו של מקרא. ובעניין דנן מסביר הרשב"ם כי האחים שישבו לאכול הרחק מן הבור, ראו מרחוק שיירה של ישמעאלים, והמתינו להם שיבואו, בינתיים עברו סוחרים מדיינים ומשכו אותו מן הבור, והאחים לא ידעו מכך כלל. את פירושו מרחיב יפה שד"ל שמציע כי בבוא האחים אל הבור ראו סימני גרירה וחשבו כי ארי או דב משכוהו למאורתם טרף לבני ביתם. נשים לב כי לפי פירוש זה האחים לא משקרים במצח נחושה את אביהם בשואלם "הכר נא, הכתונת בינך היא אם לא?" הם באמת ובתמים מאמינים כי טרוף טורף יוסף. חיזוק לשיטה זו ניתן בהמשך כאשר ראובן שב אל הבור ונבהל לראות כי הוא ריק, ואם האחים מכרוהו מדוע נחרד כל כך? (עיינו ברש"י כיצד מתרץ זאת) הרב אברהם ריבלין, המשגיח בישיבת 'כרם ביבנה' מקשה גם על תגובת האחים לזעקתו 'הילד איננו! ואני, אנא אני בא' שאם באמת מכרו אותו היינו מצפים שהיו אומרים לו "אל תדאג, מכרנו אותו" או משהו דומה לכך. אך במקום זאת, נראה שהם מבוהלים לא פחות, הם לוקחים את כתונת הפסים וטובלים אותה בדם. ואם הם הם אשר מכרו את אחיהם, מדוע לא עשו כן מיד לאחר המכירה?
ר' אליהו בן אמוזג, תוקף שיטת הרשב"ם ומקשה עליה שתי קושיות. האחת, שכתוב (בראשית נ', כ') "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה" שלפי פירושו האחים לא חשבו כלל שירד מצרימה. והשני, מה שאמר ראובן (בראשית מ"ב כ"ג) "הלא אמרתי אליכם לאמור: אל תחטאו בילד ולא שמעתם" והרי הם שמעו בקולו והשליכו את יוסף לבור כעצתו? אלא שמכרוהו בלא ידיעתו ונגד רצונו.
ישנם פרשנים המנסים לשלב בין שתי השיטות דוגמת רבי חזקיה בן מנוח (החזקוני) שטוען כי יוסף נמכר בעודו בבור והמדיינים הם שמשכו אותו. או כמו המובא בספר הישר שהמדיינים משכוהו ובדרך פגשו את האחים שדרשוהו מידם, ולאחר משא ומתן סיכמו ביניהם המכירה.
לא אכניס ראשי בין ההרים האלה, אלא אנסה לענות על השאלה מדוע התורה הביאה את סיפור המכירה באופן כה מעורפל? על כך עונה הרב אלירן אבודרהם בספרו 'אבן חן' שאכן אחיו של יוסף הם שמכרוהו. אלא נכתב בצורה שמשתמעת לשני פנים כדי למעט בסרחונם של האחים. אך לפי ע"ד נראה כי הפך הדבר הוא הנכון, וכי האחים לא מכרו את יוסף, אלא רק חשבו כן בדעתם. שכתוב "וישמעו אחיו" להצעתו של יהודה "לכו ונמכרנו לישמעאלים". וכאשר ייפגשו שנים אחר כך יאמר להם יוסף "אתם חשבתם עלי לרעה". אנו רואים כי האחים לא נענשים, שמחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה. אולם נראה שהתורה בכוונה מעמעמת את מכירתו של יוסף ללמד אותנו שגם אם על מחשבה רעה לא נענשים, הרי שאין זה ראוי ופטור בלא כלום אי אפשר, לכן מעלה עליהם הכתוב כאילו מכרום.
תשע"ב
