הנני
לשון ענווה
שלוש פעמים בפרשת העקדה תחזור על עצמה מילה , שהפכה להיות מילת קוד בעולמה של היהדות, מילה שתחזור על עצמה פעם אחר פעם לאורך ימי האבות והנביאים- 'הנני'.
' וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי'.
את המילה הזו יאמר יצחק כאשר יעקב בנו בא אליו:" וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי".
יעקב יאמר את המילה הזו בחלום יעקב:" וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹקים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי", ויאמר אותה שוב במראות הלילה:" וַיֹּאמֶר אֱלֹקים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי".
יוסף יאמר אותה ליעקב כאשר זה שולח אותו לראות את שלום אחו בשכם:"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי".
משה רבנו ישתמש במילת הקוד הזו בעומדו מול הסנה הבוער:"וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי".
שנים מאוחר יותר יהיה זה שמואל הנער במשכן, שישתמש במילה זו בכל פעם שיפנה אליו הקב"ה :" וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה' לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ.. וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי..וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְּנִי כִּי קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב.. וַיֹּסֶף ה' קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב..וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת ה' וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר ה'…וַיֹּסֶף ה' קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי ה' קֹרֵא לַנָּעַר…וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.."
את משמעותה העמוקה של מילה זו יסביר רש"י כך:" הנני – כך היא ענייתם של חסידים, לשון ענוה הוא ולשון זימון".
המעניין הוא שבמרבית הפעמים, מילה זו נאמרת עוד לפני שנאמרת השליחות או הבקשה. דהיינו- עוד לפני ששמע מי ששמע מה נדרש ממנו ומהי בעצם הבקשה- כבר אמר הנני, בלי להתנות זאת ולומר- 'טוב…נשמע מה יש לך להגיד, ומה יש לך לבקש ,ואז נראה ונחליט האם זה מתאים לי לעשות או לא…'.
כך נוהגים מי שבאים עם תודעה של ליחות וממקום של ענווה. כי הרי מה יש לי לשאול או לתהות כאשר הקב"ה או האבא מבקש? הרי עמדת המוצא שלי ואמירת היסוד שלי כלפיהם היא 'הנני'. הנני מוכן ומזומן לעשות את השליחות שתוטל עליי.
ומעניין, שלא רק בני האבות והנביאים אומרים 'הנני', אלא גם הקב"ה אומר 'הנני'. מתי ? כאשר נייצר חברה חומלת ומלאת חסד, הרגישה לשוועת הרעב וזעקת היתום והאלמנה. כאשר נהיה קשובים לקולות הללו , יהיה גם הקב"ה קשוב לנו:
" הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:(ח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ:(ט) אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:(י) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם" [ישעיהו]
אחי
איזה עם נפלא אנחנו. אפשר להתווכח ולריב בלהט שנות דור על כל נושא שבעולם, ובמקביל לכך אתה יודע שאם תצטרך משהו תמיד יהיה מישהו שיפתח לך דלת, שיאחר אותך, שיתן לך משהו לשתות. לא משנה מי אתה, ולאיזה בית חב"ד תגיע בקצוות תבל, תמיד תדע שיפתחו לך את הדלת והלב בלי לבדוק בציציות לאיזו מפלגה הצבעת או האם הנחת תפילין הבוקר. אתה תקוע בחו"ל ואתה נתקל בישראלים ויודע שברגע אמת או בעת צרה, הם יטו שכם ויתנו כתף, יאכילו וידאגו. למה ? כי כולנו בסופו של דבר בני אברהם, וב D.N.A שלנו צרוב הכנסת אורחים, וישיבה פתח האוכל ודאגה לעוברי האורח. אלו דברים שאין להם שיעור, והכנסת אורחים תופסת בהם ובעולמה של יהדות מקום של כבוד. יהודי רואה יהודי זקוק למשהו ועמדת המוצא שלו ומילת הקוד שלו תהיה 'הנני'.
תשע"ד
הנני
השארת תגובה