מבוכתו של יוסף

תיאור הליכתו של יוסף לקראת אחיו נראה מפורט וארכני כמגלה טפח ומסתיר טפחיים:
" וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר. וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ:
וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה".
המילה "בשדה", מחוללת מתח. השדה הוא זירת התרחשות מוכרת. הפעם הראשונה שבה מופיעה המילה "בשדה" בתורה עוסקת גם היא במפגש בין אחים עוינים. "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה" והסוף ידוע: "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". השדה הוא מקום פתוח, נטול הגנה, המזמן אובדן כיוון וחוסר בהתכווננות. מבוכתו של יוסף מתווספת למתח ולדרמה הטמונים בסיטואציה. לכאורה קשורה מבוכתו לחוסר התמצאות במרחב, אך נראה שהיא מבטאת בלבול עמוק יותר.
המלבי"ם מסביר כי יוסף איננו מוצא את אחיו בשכם, ואין לו מושג לאן להמשיך במסעו. לדבריו, יוסף מבין שהליכה עם צאן למרעה איננה יכולה להיות למרחקים גדולים ועל כן, שעה שהוא מגלה שאחיו החליטו להעתיק את מקומם למיקום מסוים מבוכתו גדלה, שהרי זוהי החלטה מן הסוג שרועי-צאן אינם מקבלים, רועי-צאן צועדים לאיטם בעקבי הצאן ממרעה למרעה ללא מטרה מדויקת. בבשורת האיש ישנו אם כן רמז אפי-מוקדם להתרחשות הצפויה. בשלב הזה מבוכת החיפוש נגמרת, והקורא נותר לעקוב אחר הכרעותיו של יוסף.
בניגוד למלבי"ם, הקורא את הסיטואציה מעמדה פשטנית, היו שקראו את הפרשה כאפופת סוד. לפי אלו ברור שהאיש הינו מלאך, וכי האיש פנה אל יוסף ולא יוסף אליו משום שמאת ה' נשלח לכוונו. ההוכחה לכך היא ידיעתו המוקדמת את זהותם של אחיי יוסף ואת המקום שאליו הלכו. בנוסף, משמעות מילותיו של יוסף "את אחי אנכי מבקש" מרמזת לחיפוש ממושך יותר, לחתירה למפגש רוחני שבסופו יבוא שלום בין האחים. וברור, שהדרך לכך איננה שוות ערך למרחק הריאלי שבין שכם ודותן (זוהר).
אפשרות שלישית מציע ר' צבי הירש מדינוב. לדבריו, התעייה של יוסף במהותה היא דיאלוג "דתי" פנימי שעניינו בירור חובתו ההלכתית. מצד אחד, יעקב ביקש מיוסף ללכת לשכם לראות את שלום אחיו. יוסף היה בשכם ומילא את הוראת אביו ואולי פטור כעת ממצוותו. מצד שני, שמא אחיו עדיין נמצאים בגבולות המורחבים של שכם והוא עדיין לא ביצע את המשימה בשלימותה. מבוכתו של יוסף מתוארת על ידי ר' צבי הירש מדינוב כהיסוסיו ולבטיו של תלמיד חכם ופלפלן בסוגיה תלמודית. על ידי המלבי"ם כשל אדם הנבוך אל מול עובדות לא פשוטות, הנדרש לעשות הכרעות במצב מסופק ועל ידי הזוהר כמי שמובל בידי שמים אל המסלול המדויק המוכן לו. כל אחד מן הפירושים מתאר את המבוכה המוכרת לו, והתואמת את האופקים הפרשניים שלו. כל אחד מהם מתאר רובד אחר של התמודדות שלכולם מקום בליבו של יוסף. הוא אמור לפתור את הבעיה, הוא יודע שהוא מובל על ידי חלומותיו וכי הוא מושגח. והוא גם מדייק באופן לוגי למדני את משימתו על מנת להגיע למסקנות מדויקות ונכונות. החוויה המלכדת את שלל התהיות, אינה מובאת בפרשנים. במקומה ניתן לתאר כי יוסף מודע מאד לכך שהעכבות והמניעות הם מבוך חייו. הקושי והתעיה העיקריים הם בשאלת האופן שבו עליו לנווט בין התודעות השונות.
האם לפעול על פי תבונתו ולהגיב למציאות באופן שבו היה נוהג כל אחד אחר במצבו?
האם עליו להניח לגורל להובילו לנקודה שאליה הוא הולך ממילא?
או שמא עליו לפעול, לנתח את הנתונים, להתייחס לכל אבן דרך כאל טקסט שיש לפענחו ובעזרתו להגיע לפתרון הרמזים הנשלחים אליו משמים, כדי להבין מה חובתו בעולמו?
אפשר ששלוש הגישות מובילות את יוסף אל עבר המשך המשימה של חיפוש האחים, האחים שנסעו מן האחווה. האינסטינקט הבסיסי חובר לחובה ההלכתית של מצוות כיבוד אב ושניהם מסמנים את השביל שביסודו הגורל המשותף. הגורל המחייב את הדגשת הקשר על פני המבדיל והמפריד.
(וישב תשע"ח)