במקום שיש בני אדם- יש טעויות ושגיאות, חטאים והחטאות, נפילות ומעידות, בשוגג ובמזיד.
אנחנו בני אדם ולא מלאכים, ולכן השאלה היא לא האם הדברים הללו יקרו, אלא כשהם יקרו מה נעשה, כיצד נגיב, וכיצד נמשיך הלאה.
פרשת ויקרא עוסקת, בעיקרה, בסוגים שונים של קורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, כאשר הקורבנות כשמם כן הוא- באים לייצר קירבה מחודשת לאחר ריחוק שנוצר בעקבות חטא, או טעות, של בודדים או של ציבור שלם.
יש טעות וחטא של אדם יחיד- 'נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה'.
אולם מתברר, שלא רק האדם הפשוט יכול לטעות, ליפול ולחטוא אלא גם בכירים וגדולים. גם הכהן לא חסין מחטא- 'אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא..'.
ואפילו האיש הבכיר ביותר – הנשיא, לא מחוסן מפני החטא- 'אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם'.
יותר מכך- לא רק אנשים עלולים לטעות ולחטוא באופן פרטי, אלא גם קבוצה שלמה ומכובדת של הסנהדרין, עם כל גודלה וחשיבותה עלולה לטעות – 'וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ'. עדת ישראל – הכוונה היא לסנהדרין. במקרה שכזה, שהסנהדרין בעצמה טעתה והטעתה את הקהל כולו, מתערבים גם זקני העדה בתיקון- 'וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם..'.
חמישה עקרונות יסוד לחיים הפרטים והציבוריים מניחה התורה לפנינו כאן:
האחד- לאף אחד אין חסינות מטעות, מחטא ומנפילה- לא לאדם הפרטי, לא לכהן, לא לנשיא. אף אחד לא יוכל לומר 'לי זה לא יקרה'.
השני- גם קבוצת אנשים גדולה חשובה ומכובדת כמו הסנהדרין יכולה לטעות. למרות שמדובר במספר גדול של אנשים חכמים ומכובדים, זה לא מבטיח שלא תבוא תקלה וטעות על ידם.
השלישי- לוקחים אחריות. נכון שאנחנו כולנו בני אדם, ובתור שכאלה אנחנו יכולים לטעות ולחטוא, אבל זה לא פוטר אותנו מלקיחת אחריות על המעשים שלנו, מבלי לחפש תירוצים והסברים, או להפיל את התיק על מישהו אחר.
הרביעי– על זִקְנֵי הָעֵדָה מוטלת אחריות מיוחדת מתוקף גילם סמכותם ומעמדם, להנהיג את האנשים בדרך הראויה לתיקון הטעות והחטא.
החמישי – הקורבן כשמו כן הוא- מטרתו לקרב. התרחקנו מעצמנו, מחברינו, מא-לוהינו בגלל הטעות והחטא? יש אפשרות לתקן, ולהתקרב שנית.
ספר ויקרא נוגע בנימים וברבדים העמוקים שבנפש האדם. זה שיש בו כוחות גדולים לטעות, זה שעליו לקחת אחריות ולמצוא בתוכו את הכוחות לתקן.
(ויקרא תשפ"ג)