מערכת שבתוןמורכבות הקיום
פרופ' דב שוורץ, ראש היחידה ללימודים בינתחומיים באוניברסיטת בר אילן
קורות האבות משכו את ליבם של הוגים ופרשנים רבים מספור. כללים רבים נמנו בהם, כמו "כל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" ו"מעשה אבות סימן לבנים". אף המבקש את פשט הכתובים בלבד מוצא, שמעשי האבות התאפיינו בכך שהם היו מודעים לעובדה שהם "עושים היסטוריה". למעשיהם הייתה תמיד הילה של שיקול דעת ומשמעות החורגת מהסיפור הארעי והמקומי.
אחד הערכים החשובים העולים ממעשי האבות הוא המורכבות של הקיום, לאמור התנודדות בין קטבים מנוגדים. הפרשה פותחת בהתגלות שהייתה ליעקב, חלום הסולם. ראשיתו של החלום במקריות. "ויפגע במקום" (בראשית כח, יא). פרשני פשט אחדים כמו ר' עובדיה ספורנו מבליטים את המקריות. רק כאשר הקיץ יעקב הוא הבין שמדובר במקום שיש בו קדושה, "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (שם שם יז). המדרש הבהיר שזהו הר המוריה. מכל מקום יעקב מתגלה כאדם שאיננו יוזם. רבקה היא שהניעה אותו לגנוב את הברכות, נשותיו הניעו אותו לברוח מלבן וכן הלאה. יעקב הוא פסיבי. גם כאשר הוא נודד, אין הוא "מכין" את הטיול, כפי שנהוג היום לתכנן. הוא פוגע במקרה במקום קדוש.
והנה המסר בחלום מנוגד בתכלית. בחלום ראה יעקב סולם. גם מבחינה פשטית, הסולם מציין אובייקט הדרגתי. המלאכים עולים ויורדים בו שלב אחר שלב. אין בו דילוגים. העלייה ההדרגתית שבסולם מוליכה בסופו של דבר להתגלות האלוהית. "והנה ה' ניצב עליו" (שם שם יג). החלום משקף את הסדר, את המתוכנן. מבחינה רבה החלום הוא ניגוד לספונטניות ולהיעדר התיכנון.
הניגוד הפנימי שבין הסיטואציה של החלום לבין תוכנו משקף את מורכבות החיים. ניגוד זה עשוי לרמוז, למשל, על הקיטוב ביחס לאמת הדתית. כידוע שתי תפיסות לאמת הדתית: לפי ר' יהודה הלוי האמת הדתית היא ספונטנית. אדם איננו מכין הכנות כדי להגיע לאמת, ואף לא הלימוד וההשכלה יובילו אותו לאמת. על מקור הדת היהודית כתב ריה"ל, "החוקה שמקורה באלוה, זו קמה פתאום. נאמר לה 'היי'! ותהי. ממש כבבריאת העולם" (הכוזרי א, פא). לעומת זאת הרמב"ם מייצג את העמדה הקוטבית: רק הכנה הדרגתית ומייגעת של לימוד החוכמות יובילו את האדם לאמת הדתית. במורה הנבוכים א, לב תקף הרמב"ם בחריפות את הסבורים שנבואה יכולה לשרות על מי שלא התכונן לה, דהיינו רכש את החכמות והמדעים באופן מודרג. הוא כתב את המלים הנודעות, "אבל הפתיים מעמי הארץ, אי אפשר זה אצלנו – רצוני לומר, שינבא אחד מהם – אלא כאפשרות הינבא חמור או צפרדע".
אף תוכן חלום יעקב נתפרש בידי הרמב"ם כביטוי להכרת המציאות כולה. שלבי הסולם רומזים לעולם הארצי, עולם גרמי השמים, עולם המלאכים והאל (מורה הנבוכים ב, י). כלומר לפי הרמב"ם השיג יעקב את מבנה המציאות כולו. היש ניגוד גדול מזה למקריות של הפגיעה במקום?!
נשוב כעת לפשט. בסופו של פרק כח נדר יעקב נדר של התניה: אם אכן ישוב בשלום אזי המקום יהיה "בית אלהים", והוא יעשר את רכושו. רש"י מסב את ההתניה גם למישור הרוחני ("ושבתי בשלום אל בית אבי "– שלם מן החטא… שלא ימצא פסול בזרעי). כלומר יעקב מנציח את הניגודים שחווה. הוא פגע במקום במקרה, והמקריות הזו הפכה לבית מקדש. הוא ברח חסר כל, והוא עתיד לחזור בעל רכוש, שיוכל להרשות לעצמו להפריש מעשר. יעקב הפך את חווית הניגודים לחוויה מכוננת של הקיום הדתי. הוא השריש את שני הערכים המנוגדים: מצד אחד בטחון מוחלט בריבון העולם שיוליך אותנו בדרך הישר והטוב (מקריות) בצד לימוד מודרג ושיטתי, והכנה מוקפדת לכל אירוע העלול להתרחש.
היש משימה גדולה מזו לחיים הדתיים בעולם מודרני ופוסט מודרני?!
תשע"ד
