הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)דמותו של עשו מככבת בפרשת וישלח כאיום הקיומי הראשון במעלה על יעקב אבינו ומשפחתו. על אף שבשום מקום לא הובהרו כוונותיו של עשו בגלוי כלפי יעקב, התורה מגלה לנו את אשר על לבו (בראשית כז, מא): "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת־יַעֲקֹב אָחִי".
לכן, כאשר יעקב אבינו מקבל מידע ראשוני על אודות תנועתו של עשו, וסדר הגודל של הכוחות אשר איתו, הוא נערך לעימות חזיתי אלים במיוחד (בראשית לב, ז-ט):
"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה".
כל זאת בהתחשב בעובדה שמחנהו של יעקב הכיל בעיקר נערים רכים, וקצת עבדים ושפחות. אולם, פירוש מרתק של ר' חיים פלטיאל, מחכמי אשכנז בימי הביניים, מאיר את עינינו באשר לטיב כוחותיו של עשו:
"תימה למה היה מתיירא יעקב מהם, והלא עדינו העצני הרג ח' מאות בפעם אחת, ואין גבורה נחשבת לפני יעקב לכלום! ויעקב שנאבק עם המלאך איך היה ירא מד' מאות איש?! אלא הכי פתרונו – הביא עמו ד' מאות שרים, שאין שר שלא היה אלפים איש תחת ידו, והיה שר ושופט עליהם. וכן דרך העולם, שפרשים הולכים למלחמה, ואין מונין את ראשי העם. וכן כל איש שבמקרא הוא לשון שר ושופט, וזה אב לכולם דכתיב 'וחזקת והיית לאיש' ".
לפי פירושו זה של ר"ח פלטיאל, כמות הכוחות הלוחמים שעמדו לרשותו של עשו היתה אדירה, 400 מפקדים, שתחת כל אחד מהם כאלפיים לוחמים, כלומר, שמונה מאות אלף (!!!) חייל. מיותר לציין שזהו מספר דמיוני אפילו בצבאות מודרניים בימינו (לשם המחשה, צבא השחרור העממי, הצבא הסיני, שהוא הגדול בעולם, מורכב מקצת למעלה משני מיליון חיילים), אבל ניתן אולי להניח שכוונת ר"ח פלטיאל היא שלפנינו כח צבאי אדיר, המורכב מאלפים רבים של חיילים. כלומר, שפניו של עשו לקרב, ולא להתרפסות בפני יעקב אחיו.
כך כבר אמר המדרש (בראשית רבה פרשה עה):
"מהו 'וארבע מאות איש עמו'? א"ר שמואל בר נחמני – ארבע מאות מלכים קושרי כתרים, ויש אומרים ארבע מאות מיני אפרכין היו עמו, ור' ינאי אמר – ארבע מאות ראשי גייסות היו עמו. וכיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדולה, היה מתיירא והיה מחלק את נשיו ואת בניו לשתי מחנות, שנאמר 'ויחץ את העם אשר אתו' ".
ביטוי לתחושה טבעית לנוכח קריאת המדרש הזה נותן ר' יחיאל מיכל קוסובסקי, שכתב בשנת תש"ח כדברים האלה (תועפות הרי"ם):
"הוא אפילו מגייס צבאות נגד יעקב הקט והחלש. והוא הופך את זה למלחמה. עם מי הוא לוחם? האם יש בזה כדי מלחמה וגבורה? והלא חרפה היא לחיילים להלחם נגד זקנים וקטנים ונשים! אבל עשו עושה מזה מלחמה ממש, ונותן אותות הצטיינות ל״גבוריו״ שכבשו אניית עולים שבורים ורצוצים, גבורה נוראה ומפליאה!"
וכאילו לא השתנה דבר בששים וחמש שנות קיומה של מדינת ישראל, הננו עדים לחיבוק הדב של המעצמות, שכל תכליתן "להגן" על ישראל ו"לשומרה":
"ואחר כך אנו רואים מחזה שני. ויאבק איש עמו – שרו של עשו. פי׳ רוחו של עשו, הפרופוגנדה שלו. והעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד (חולין צא) פירוש הי׳ זה מאבק שהרעיש כל העולם ואמרו חז״ל (שם) 'כעכו״ם נדמה לו, כת״ח נדמה לו. פירוש שבתכסיסי הפרופוגנדה שלו הוא מתהפך בשקריו מן הקצה אל הקצה. פעם הוא אומר, מתיצב כת״ח, כצדיק, הוא רק רוצה בשלום, שום הצעה שאין לה הסכם גמור מכל הצדדים אין לב עשו מרשה לו לקבל, כאילו עד עכשיו הי׳ לזה הסכמת כל הצדדים!
ואנו רואים תכסיסים אלה גם בפרק השלישי. עשו מתנפל על צואריו לנשק את יעקב, אבל זהו וישקהו עם נקודות …! זוהי נשיכה ולא נשיקה. והוא שוב פעם מתיצב כאוהבו של יעקב הדורש רק שלומו. אציגה נא עמך מן העם אשר אתי, 'ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדני', ורש״י מפרש בתמימות: 'למה זה תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה'?! עשו מביא את כל חיילותיו רק להגן על יעקב מפני שונאיו. האם יש לו, חלילה, כונה אחרת? אבל יעקב מבין ל״חכמות״ אלה".
הרב קוסובסקי, מרבני פולין שהצליח להמלט מהשואה האיומה והגיע לדרום אפריקה, בה כיהן ברבנות עד סוף ימיו, בשנות הששים למאה ה-20 למניינם, היה לוחם למען ארץ ישראל ומדינת ישראל, קנאי לשפה העברית ולערכי הנצח של תורת ישראל.
כבנו של אביו הדגול, הרב יצחק קוסובסקי-שחור (על שמו קרויה ישיבת נחלים, "נחל יצחק"), שכיהן ברבנות בקהילות ליטא, והוזמן לכהן פאר ביוהנסבורג, דרום-אפריקה, דבק גם ר' יחיאל מיכל קוסובסקי במסורת תורת ליטא, ובעיקר בגדוליה, שארי בשרו הנצי"ב מוולוזי'ן ור' חיים עוזר גרודז'נסקי.
דומה שכאז כן עתה, מעצמות-על דורשות מישראל לשים את מבטחם בהן, מאיימות ומפחידות, וגם פורסות חסות. יעקב אבינו אכן חשש, ובצדק, ואכן התכונן לכל תרחיש, וגם זאת בצדק, אולם בכל זאת לא הרפה מפלך הבטחון בא-להי ישראל, ששמר עליו לאורך כל שנות גלותו הרעה, וייעד עבורו את ארץ כנען.
תשע"ד
