"לעשות צדקה ומשפט"

"לעשות צדקה ומשפט"

ח"כ מוטי יוגב, "הבית היהודי"

בפרשת חיי שרה אנו נפרדים מאימנו שרה ומאבינו אברהם, עליהם אמר ישעיהו (נ"א): "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם…". להתבונן וללמוד מדמויותיהם ופועלם.
פרשת חיי שרה – פרשת חברון, החיבור בו פעלו אברהם ושרה, לחבר אנשים ונשים לבורא עולם, לאידיאלים האלוקיים שבשמיים, לממשם בארץ, בחיינו הציבוריים והפרטיים.
כשששלח אברהם את אליעזר, למצוא אישה לבנו ליצחק, השביעו: " בה' אלוקי השמיים ואלוקי הארץ" (בראשית כ"ד,ג'). כשתיאר אברהם לאליעזר את ההיסטוריה שלו, הזכיר רק "אלוקי השמיים". תמה על כך רש"י והשיב: בשעה שאברהם יצא מבית אביו, היה הקב"ה רק "אלוקי השמיים", משום שאיש בארץ לא הכירו. משבאו אברהם ושרה והודיעו לכל באי עולם כי ש בורא לעולם ויש דרך של טוב וחסד בעולם, היה הקב"ה : " אלוקי השמיים ואלוקי הארץ".
חברון ומערת המכפלה, קשורים במסורתנו עם ראשית הבריאה- מקום קבורתם של אדם וחוה. בחברון הועמקו שורשינו והקשר הנצחי שלנו לארץ. מחברון התחזקה רוחנו, בעת שכלב בן יפונה עלה לקברי אבות, ואמר: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (במדבר י"ג ד'). בחברון החלה מלכות דוד. חברון ומערת המכפלה, לנו הן, נקודות אחיזה בנצח ישראל ובארץ ישראל.
על אברהם אבינו העיד הקב"ה: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט…" (בראשית י"ח, יט) .
הצדקה והמשפט בישראל הן אבני יסוד חיוניות לקיום החברה בישראל. הרשות השופטת, יחד עם הרשויות הנבחרות: המחוקקת והמבצעת, התנהלו במדינה עד לפני כארבעים שנה, באיזונים הדדיים ביניהם תוך שמירת ערכי הדמוקרטיה. בעשרות שנים האחרונות, כך כותב שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן בספרו "הארנק והחרב": " …המשפט…תפס את מרכז הבמה ואיים להאפיל ולהשתלט על כל יתר מערכות השלטון…מערכת המשפט ביצעה מהפכה משפטית שבמסגרתה העצימה את כוחה והפכה לגורם מרכזי בניהול המדינה". משפטנים נוספים ביקרו אף באופן חריף יותר את האקטביזם השיפוטי שפגע בדמוקרטיה. יצחק רבין ז"ל, שביקש להתמודד עם הטרור ובית המשפט התערב בסמכותו הנבחרת, אמר בהסכמי אוסלו שלפלשתינים יקל להילחם בטרור, "בלי בג"צ ובלי בצלם".
בדו"ח אותו הוציאה עמותת רגבים ביוני 2015, נקבעה מסקנה קשה, לפיה בית המשפט העליון הפלה עתירות שהגיעו מכוון ימין לעומת עתירות משמאל. הדו"ח חשף והציף מדיניות של עיוות דין, בין תביעות שהוגשו על ידי ערבים לבין מקבילות להן שהוגשו על ידי "מתנחלים".
בית המשפט בפסיקתו ביולי 2014, לסגור את מתקן חולות, הפך עצמו למגן השוהים הבלתי חוקיים ולא חס על תושבי דרום תל אביב החוקיים, שאיבדו את מקום מגוריהם ו/או חיים בפחד.
האם זו פסיקה מוסרית לחוס על שוהים בלתי חוקיים ולא להתחשב באזרחים שומרי חוק, ביניהם זקנים וזקנות שאומללו במקום מגוריהם ?
לפני כחודשיים ביקרתי בכאב, את התנהלות בג"צ שבשם: "סופיות הדיון" פסק להרוס בית של 24 יח"ד בבית אל. זאת, למרות שעניין הקרקע הוסדר. כך גם פסק בית המשפט להרוס בית כנסת בגבעת זאב למרות שתביעת הבעלות של הערבים לא הוכחה. מאידך גיסא, באופן שיטתי לאורך השנים, מעכב בג"צ, מונע או מצמצם, הריסת בתי מחבלים ופוגע בכך בהרתעה. בשבוע שעבר, בסבלנות וביכולת הכלה, שמעה נשיאת בית המשפט העליון את טענותיהם של משפחות מחבלים רוצחים נגד הריסת בתיהם כענישה מרתיעה ומצילת חיים. בחוסר סבלנותה, לא יכלה לשמוע את זעקתה של דבורה, אמו השכולה של דני גונן הי"ד וגערה בה.
אני מקבל את הביקורת על חריפות הביטויים אותם השמעתי בשל פסיקות בג"צ. מעולם לא אמרתי שבית המשפט הוא אויב, אמרתי שבחלק מפסקיו הוא אימץ את עמדת האויב.
לרחם על אכזרים ולהתאכזר אל רחמנים ? האם זהו הצדק והמשפט אותם למדנו מבית אברהם ?
"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה). נתפלל ונפעל ל"השיבה שופטנו כבראשונה…". "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".
(חיי שרה תשע"ו)