"ויגד לאחיו" – על שיתוף ועל פרטיות

אלי גמרא,פסיכולוג קליני-
"ויגד לאחיו" – על שיתוף ועל פרטיות
אנו חיים בתוך עולם בו מכל עבר מגיחה אלינו ההצעה: "שתף!", ואנו משתפים. בתמונות, בידיעות שקראנו באינטרנט, במסר 'קליל' בקבוצת הווטס-אפ. רשות היחיד שלנו, המרחב הפרטי של כל אחד מאתנו – מוזמן להיות מופר בכל פעם מחדש, וההצעה נראית לנו קוסמת: "מה רע בכך שכולם ידעו איפה הייתי ומה עשיתי?…"
בפרשת השבוע אנו קוראים על יוסף אשר חולם חלומות ומספר אותם לאחיו. לכאורה, תוכן החלומות של יוסף- הוא אשר מגביר את הקנאה והכעס של האחים, אולם עיון מדוקדק בפסוקים מתאר תהליך מעט שונה : "ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו – ויוסיפו עוד שנוא אותו. ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי, והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה…." ניתן לראות שעוד בטרם הוגד לאחים תוכנו של החלום, האחים כבר מוסיפים שנאה -מעצם העובדה שיוסף משתף אותם בחלומו. ואכן, הנצי"ב בפירושו העמק-דבר מסביר את טעותו הבסיסית של יוסף: "על הגדת החלום שלו הוסיפו שנאה, יהיה איזה חלום שיהיה, באשר ידוע שאין להגיד חלום אלא לאוהב… והוא בא להגיד להם חלומו, ומראה בזה שחושב אותם לאוהביו. וזה אינו אלא צביעות וחנופה שאינו מתקבל על דעת נקיה". כך גם מסביר הנצי"ב את הפסוק שבהמשך "ויוסיפו עוד שנוא אותו, על חלומותיו ועל דבריו", כאשר חלומותיו – זהו תוכן החלום, ודבריו, אלו 'דיבוריו' – "על שמצא לב להגיד להם החלום".
אנו מוצאים בחז"ל התייחסויות רבות ומגוונות לחלומות, אך קו מרכזי המשותף לאמירות הללו, שהחלום הינו ביטוי לעולם פנימי עמוק ועשיר הקיים אצל האדם. את עולמו הפנימי, האישי והאינטימי של האדם, אשר עולה בדמיונו על משכבו – ראוי שיבטא האדם רק בסביבה בטוחה, בקרב נפשות הקרובות אליו ואוהבות אותו. יוסף טועה בכך- שהוא אינו מבין את הצורך בשמירה על פרטיות ואינטימיות, ושגם כשהוא חולם חלומות שמסעירים את רוחו ומרגשים אותו – הוא אינו צריך לשתף בהם אלא את אוהביו, את האנשים הקרובים אליו, ובוודאי שלא את אחיו ששונאים אותו , והנצי"ב מכנה מעשה זה- 'צביעות וחנופה'.
שנים לאחר מכן, כאשר נפגשים שוב יוסף ואחיו, הוא מתקן את הדברים, ומבין את ערכה של פרטיות ואינטימיות. כאשר הוא מחליט להתוודע לאחיו, הוא מצווה על הנצבים עליו "ויקרא – הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו" (פרק מ"ה פסוק א'). אמנם חלק מן הפרשנים מדברים על הרצון שלא להעליב את אחיו אם ישמעו המצרים שהם אלו שמכרו אותו, אולם נראה שברמה הפשוטה – יוסף מבין שרגע כה מיוחד של התוודעות אל אחיו, אל לו להיות שייך למרחב הציבורי, ולא ראוי שיהיו בו נוכחים אחרים לבד ממנו ומאחיו. במושגים של ימינו ברור שכל הצלמים והכתבים היו מתאווים להיות בחדר ולספק "תמונות צבע" ותיאורים מלודרמטיים של הרגע הזה, אך יוסף למד את הלקח והוא מבין שברגע כה נשגב וייחודי – יש להשאיר את עוצמת הרגשות בתוך התא המשפחתי.
כאשר פוקד אותנו אירוע רגשי מציף, אך טבעי הוא שנרצה לחלוק אותו עם האחרים ולפרוק את רגשותינו. הצטמצמות והסתגרות רגשית, מקשה על האדם ליצור קשרים עם הזולת, ומרחיקה אותו מן המפגש המיטיב והמכיל עם הזולת. אולם, מיוסף ואחיו נוכל אולי ללמוד גם על הסכנה הטמונה בשיתוף מוגזם, באי-שמירה על גבולותינו האישיים, ועל הצורך של כל אחד מאתנו למצוא את האיזון הנכון, ולבנות את המרחב הבטוח והמיטיב שבו יוכל להתחבר אל זולתו – באמצעות שיתוף.
תשע"ד