הרב שי פירוןמתחילים מבראשית. פרשת בריאת האדם ויצירת האיש והאיש מהווה בסיס לבחינת מערך היחסים שבין שני המינים, סוגיה המטלטלת פעם אחר פעם את העולם הרוחני וההלכתי.
שני סיפורי הבריאה, בפרק א' ובפרק ב' – זכו לפרשנות מקיפה. אני מבקש להתמקד בפרשנות שהפכה להיות 'ברירת המחדל' הראשונה של המילה 'צלע'. כל אחד יודע שהאישה נבראה מן הצלע. מהי אותה צלע?
שלוש הבנות מרכזיות לצלע:- כשמו של האיבר הנמצא בצד הבטן, חלק מהצלעות שלנו (עפ"י תרגום כתר יונתן), צלע מלשון 'צד' (רש"י).
ברוב הפעמים בהם שאלתי "מהי אותה 'צלע' ממנה נבראה האישה", הניחו הלומדים את ידם על צד בטנם, כאילו אומרים: מה השאלה?! .
זה הבסיס לדיון עמוק אודות מערכת היחסים העקרונית שבין איש לאישה. בתת מודע, או בגלוי, ההבנה שהאישה נוצרה מהצלע, אבר קטן בגופו של האיש, מגדירה את המבנה ההירארכי במשפחה ובחברה. צניעותה של האישה נגזרת גם מהעובדה שנבראה מאבר מוצנע ואין היא אלא חלק קטן מהאיש. לעומת זאת, צלע מלשון צד, היינו שני צדדים שווים בגודלם, שבעקבות סוד הנסירה, הפכו לשניים החיים פנים אל מול פנים, מגדירה את האישה כשווה לאיש. בריאת האישה העניקה לה מקום רחב יותר. מגב אל גב לפנים אל מול פנים.
איך קרה שסיפור הבריאה של רש"י נדחק, הפך לנחלתם של הלמדנים? ובעיקר, איך הפרשנות המקובלת משפיעה על שורה ארוכה של דיונים הנוגעים למעמדן של נשים בשיח הדתי? ימים ספורים אחרי שמחת תורה ובקהילות רבות מתקיים דיון על מקומן של נשים בקהילה. בחלק – הדיון הפך לנחלת העבר. כיצד עלינו להתבונן על השינויים הללו? ברשימה קצרה זו אבקש לנסח מספר כללים לדיון אודות מעמדם של גברים ונשים בקהילת בית הכנסת:
1. אנחנו אנשי הלכה. אנחנו מבססים את כל עולמנו על נאמנות הלכתית. יחד עם זאת אנו יודעים שההלכה מציגה מנעד רחב של אפשרויות. רק הא-ל יודע צפונות. כל כך הרבה אנשים מסביבי יודעים לנתח צפונות לב, מניעים נסתרים, מגמות. יש תמימים ותמימות, דורשי קרבת אלוקים. אפשר לחלוק על דרך הביטוי שלהם/ן ואפשר לקבלה. אבל לא צריך לייחס מניעים פסולים, זה מעשה לא מוסרי.
2. חכמים היזהרו בדבריכם. השימוש בכינויים, בביטויים עולבים, באזהרות, בהצגות, ועוד, פוגע בראש ובראשונה בעוצמת הטיעון. אם אתה צודק, 'דברי חכמים בנחת נשמעים'.
3. לא רבולוציה. אבולציה. מהפכות בנויות על תהליכים. לא כל כמיהה צריכה לשנות מסורת של דורות, אבל לא כל שינוי הוא כפירה. עיון קצר במה שכתבו המתנגדים על החסידים (זמן תפילה; זמן אכילת אפיקומן; מרכזיותה של מצוות תלמוד תורה, ועוד) מעלה תחושות לא נוחות. כיום, השפעתה של החסידות נכרת בכל המגזרים בחברה הדתית לגווניה. אני מעריך שגם השינוי העמוק שחל במעורבות נשים בעבודת ה' – יהפוך בעוד כמה שנים לנחלת הכלל. הנה דוגמא: לפני כעשרים שנה, מסביב למהפכת לימוד התורה בקרב נשים נכתבו מאמרים רבים על 'בזבוז של שנה', על עצם שאלת הלגיטימיות של הקדשת שנה שלמה ללימוד תורה לשמה, ועוד. היום, הפכו המדרשות לחלק מהותי של כל זרמי הציונות הדתית ללא יוצא מן הכלל, לימוד תורה לנשים הפך לחלק מחיינו.
4. לא כל שינוי מבורך. האם מותר לראות בשמרנות ובהקפדה על מסורת כחלק מחיי הקהילה?! יש הגיון ועומק בעמדה הזו. מסורת היא אחת מאבני הבניין של חיי הקהילה וחיי האמונה. לשם כך יש בתי כנסת שונים. בחרו לכם בית כנסת המתאים להשקפת עולמכם. אל תזלזלו באלה שהולכים לבית הכנסת שממול…
ובעיקר = פירושו של רש"י המדבר על הפיכת אחור באחור לשני יצורים עצמאיים הנפגשים פנים אל פנים, מעמיד את עיקר בשורת המפגש בין איש לאישה על הדיאלוג. על השיחה. הדרך היחידה לברור מעמד האישה בדורנו עוברת דרך דיאלוג ושיחה משותפים
(בראשית תשע"ט)
