הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)מיהו יהודי? מהי הלכה? מה יוצר הבדלים בהלכות השונות ובמנהגים השונים מקהילה לקהילה? היכן לחפש את המשותף? ומהי נקודת המפנה ההופכת את מה שנחשב למשותף בין הקבוצות השונות בעם היהודי למפריד ביניהן? הנחת היסוד לשאלות הללו היא שתהא הקהילה היהודית אשר תהא, כולם היו שותפים בקבלת התורה בסיני. העובדה שיהודים לאורך ההיסטוריה מצאו דרכים שונות לפרש את התורה מעידה שהפירושים השתנו מקהילה לקהילה. הדברים האלה מקבלים משנה תוקף במפגשנו עם קהילת "ביתא ישראל"- הם יהודי אתיופיה.
המסורת ההלכתית של "ביתא ישראל עברה מאב לבן, מקייס לקייס, מקהילה לקהילה. כלומר, מדובר במסורת שבעל-פה ולא במסורת כתובה. אין בנמצא ספרים המרכזים בתוכם את המסורת ההלכתית באופן מסודר. יהודי אתיופיה עמדו יחד עם כל עם ישראל לקבל את הטקס האלוקי- התורה ומצד שני, קבוצה זאת אינה דומה לאף אחת מהקבוצות המרכיבות את הפסיפס היהודי-תלמודי. דומני, שדווקא שונותם היא המצביעה על המקום הייחודי שתופסת היום "ביתא ישראל" בפסיפס של המסורת היהודית לדורותיה, בכל הקשור להשתלשלות התורה שבעל-פה. כלומר, שונותם היא תקנתם. רוצה לומר, דווקא העובדה שאין בידיהם משניות, גמרות ומסורת חז"ל, היא אשר הופכת אותם, באופן פרדוקסאלי, לאחת הקהילות הייחודית והמרתקת הקיימת כיום בעולם היהודי. טענתי היא שלראשונה בהיסטוריה היהודית, נוצר מפגש בין שתי תודעות באמונה היהודית, מפגש בין שני דגמים קוטביים של יהדות. מצד אחד יהדות הקרובה יותר לדגם המקראי ומצד שני יהדות הקרובה יותר לדגם התלמודי. בפרשתנו נוכל לראות זאת בדין מצוות ברית המילה.
יהודי אתיופיה מסרו את נפשם על מצווה זו לכל אורך גלותם באתיופיה. ליהודי ללא ברית מילה לא היה מקום בקהל ביתא ישראל. זמן ביצוע יום המילה אינו ברור, אבל עולות כאן שתי שיטות. המילה מבוצעת ביום השביעי לפני צאת הכוכבים או לפי השיטה השנייה, המילה מתבצעת ביום השמיני. כמו כן, ביהדות אתיופיה אין מלים בשבת בשום אופן. אם יום המילה נופל בשבת המילה נידחת ליום ראשון. עם זאת, פיקוח נפש אינו דוחה את ביצוע הברית בזמנה. כלומר, גם במצב בו ביצוע המילה בזמנה מסכן את חיי התינוק, מנהג הקהילה היה למול בכל מצב, אפילו במצב סכנה לחיי התינוק. סבתי סיפרה שמתו לה תינוקות בין הידיים בשעת ביצוע המילה. אגב, המילה מתבצעת על ידי הנשים בלבד. סבתי הייתה המוהלת של הכפר. במקרים בהם אין אישה מוהלת מקצועית, הגבר יכול למול. לאור זאת, ייתכן לשער שמנהגי ברית המילה כפי שנהוגים בקהילת ביתא ישראל במיוחד, שלא למול בשבת בשום אופן מצד אחד ומנגד שלא לדחות אפילו ביום אחד את המילה אף שזה כרוך בסכנת חיים- הם כנראה מנהגי ההלכה הקדומה הפרושית, שחז"ל מאוד התנגדה לה. אבל עקב הניתוק הרב שהיה בין יהדות העולם לקהילת "ביתא ישראל", הקהילה הצליחה למעשה לשמור ולהחזיק במסירות נפש מנהגים קדומים אלה.
(לך לך תשע"ט)
