כל הפוסטים של שרון שלום (רב, ד"ר, ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)

אף שכתבתי בעבר בעלון זה על מנהגי יהודי אתיופיה בימי בין המצרים, בימים האחרונים נשאלתי שוב ושוב: כיצד נתפס חורבן

אחת התגובות שקיבלתי על הטור האחרון עסקה בשאלה האם יהודי אתיופיה אכלו מאכל חם בשבת. לטענת הכותב (הרב ס.א) האמירה

בשבוע שעבר עסקתי בטור זה בשאלה מדוע במסורת הרבנית אין אומרים תחנון בשבת, בעוד במסורת יהדות אתיופיה דווקא כן. הצעתי

השבוע התנהל בבית המדרש בקריה האקדמית אונו, דיון מרתק סביב שאלת אמירת תחנון בשבת. אחד הרבנים טען שלא ייתכן לומר

בטור הקודם הצעתי כי דווקא המסורת המקראית שהשתמרה ביהדות אתיופיה עשויה להציע זווית חדשה להתמודדות עם מצוקה נפשית עמוקה של

יש כמה עשרות חיילים מהמלחמה האחרונה במלחמת חרבות ברזל שמדווחים כי הם חווים מצוקה נפשית עמוקה הקשורה לעצם ההרג. והקושי

בעקבות הטור שפרסמתי בשבוע שעבר על ההבדל בין ספירת העומר במסורת יהדות אתיופיה לבין הספירה במסורת הרבנית, קיבלתי מספר תגובות.

ביום חמישי האחרון, י״ב בסיון, חגגו יהודי אתיופיה את חג השבועות  כפי שנהגו במשך אלפי דורות באתיופיה. עובדה זו מעוררת

מהי משמעותו העמוקה של יום קבלת התורה בעיני התיאולוגיה של יהדות אתיופיה? מהו החידוש שהביאה התורה (האורית) לעולם? נתחיל בסיפור

חוקר קרוב, קולגה לעבודה בקריה האקדמית אונו, אמר לי לאחרונה משהו שלא עזב אותי. הוא אמר: "תקשיב, הופתעתי מאוד לראות