למי אכפת מההרוגים בתאונות?
בואו נודה על האמת. ריבוי הנספים בתאונות הדרכים לא באמת מעניין אותנו יותר מדי, אלא אם כן אנו מכירים את קורבנות התאונה. שאם לא כן, אני מתקשה למצוא הסבר לאדישות בהן מתקבלות בשורות האיוב האלה על קורבנות תאונות הדרכים, כמעט יום יום. נוכח שתי התאונות הקטלניות עם מספר כה גדול של נספים, בשבועיים האחרונים, יכול הייתי לצפות שרבני כל הקהילות לאורך המדינה ולרוחבה יקדישו את השיעור השבועי שלהם לעניין זה. יכולתי לצפות (נאיבי שכמותך) שמועצת הרבנות הראשית לישראל תתכנס לישיבת חירום ותצא בהחלטות, למשל, שמי שהורשע בעבירת תנועה חמורה, שמסכנת חיים, לא ניתן יהיה לצרפו למניין, כדוגמא. משהו, שידפוק לכולנו בראש, שיש לצאת מהאדישות. הייתי מצפה ממזכ"לי תנועות הנוער, לעצור את הפעילות השוטפת, דווקא לקראת שבת הארגון, ולייחד פעולות הסברה מיוחדות על נושא הזהירות בדרכים. ברכב וברגל. החברה'. הייתי מצפה מהחמ"ד לייחד שעת הברה מיוחדות בכיתות הגבוהות, ועוד ועוד. וכמובן, חשוב יותר, הגיע הזמן שנהיה אנחנו המבוגרים הנוהגים ברכב, דוגמא למשפחותינו ולכולם, שמקפידים על כללי הנהיגה בדרכים, לפחות באותה המידה שאנחנו מקפידים ונזהרים מה להכניס לפינו. כמו שלעולם לא נכניס 'דבר אחר' לפינו, כך אנחנו חייבים לקבל על עצמנו, לעולם, אבל לעולם, לא להתעסק עם המכשיר הסלולרי בעת נהיגה. הרב ישראל סמט, רב הגרעין התורני בלוד, פנה בימים אלה למועצת רבני צהר על מנת שיחדיו יפעלו למנוע מעברייני תנועה לשמש כעדים בחופה וקרא לציבור לעשות חשבון-נפש האם אנחנו באמת מצייתים כל הזמן לחוקי התנועה. יותר טוב מכולם, אבל לא מספיק.
נלכדים ברשת
כשהסתכלנו מרחוק על ההאשמות שהטיחו הדמוקרטים בארה"ב על התערבות, לכאורה, של הרוסים והרפובליקנים שם, על מערכת הבחירות לנשיאות, בין טראמפ להילרי קלינטון, באמצעות שתילת פוסטים מזויפים ברשתות החברתיות, היינו טיפה משועשעים ובעיקר בהרגשה שזה יכול לקרות רק עם חברים "מיוחדים" כמו פוטין וטראמפ, חסרי גבולות ועכבות. באה מערכת הבחירות לרשויות המקומיות כאן והוכיחה – אל תחפש אצל השכנים. בדוק אצלך בבית. כן, בלא מעט רשויות מקומיות התנהלה לוחמה פסיכולוגית אלימה ברשת, ובכלל זה חשבונות פיקטיביים ופרופילים מזויפים. כן, זה יכול להטות בחירות. נכון עשתה סגנית יו"ר הכנסת וראש השדולה למרחב הווירטואלי ח"כ רויטל סויד (המחנה הציוני), שפנתה למבקר המדינה יוסף שפירא ודרשה את התערבותו בג'ונגל הווירטואלי על ידי שיתאים את הפיקוח על מערכת הבחירות לעידן הוירטואלי. ח"כ סויד דרשה כי המבקר יקבע הוראות בדבר מימון ישיר או עקיף של הפרסום ברשתות החברתיות מטעם המפלגות, וידרוש מהמועמדים ומהמפלגות פירוט מימון הפרופילים והתגובות הנוגעות למערכת הבחירות. כמו כן להחיל את הפיקוח על המפלגות במהלך תקופת הבחירות עצמה – ולא רק בסיומן כנהוג היום, וזאת בכדי לאפשר התמודדות עם התופעה בזמן אמת ולא בדיעבד, לאחר שהנזק כבר נעשה. רעיון טוב ונכון. על הסיכוי שייושם במהרה, לא הייתי מהמר.
חכמת נשים תרבה אהבה
במערכת הבחירות ברשויות רבות שוב ושוב תוארו החרדים כסחטנים, כאוכלי חינם, כמיסיונרים וכיוצא באלה. כמה וכמה מפלגות מקומיות נבנו על ההשנאה הזו ובעזרתה הגבירו כוחן האלקטורלי. לכאורה, מה שהיה נכון בבחירות לרשויות המקומיות, עלול לחזור על עצמו גם בבחירות הקרובות לכנסת, בטח כשחוק הגיוס, חוק המרכולים, חוק הגיור, מתווה הכותל ודומיהם – ברקע
. גם אם אני לא כל כך רואה את המבוגר האחראי שיבוא ויעשה סדר, שירגיע את המתלהטים, איזושהי קרן אור מבצבצת, כן אפשר לראות בבחירות שהיו בשבוע שעבר. וקרן האור הזו באה דווקא מחיפה האדומה מזה ומבית שמש החרדית ברובה, מזה. ראשת העיר החדשה של חיפה, קאליש, כמו גם ראשת העיר החדשה של בית שמש, עליזה בלוך, הלכו מתחילת הקמפיין שלהן על המאחד. על המשותף. בקרב הפעילים שלהן יכולת לפגוש חרדי לבוש שחורים לצד חילוני עם קעקוע על היד ועגיל על תנוך אוזנו, נשים חילוניות 'שמאלניות' לצד אחרות עם שביס המעיד על אורח חיים דתי עד חרדי, כולם בהרמוניה נדירה. "שברנו את המחנאות ואת העסקנות. תוצאת ההתמודדות אומרת שיש להתייחס אלינו כאל אנשים, לא כחרדים, לא כנשים או כמזרחיים", אמרה בלוך לאחר זכייתה והוסיפה: "הפוליטיקאים החרדים יצטרכו לעשות הרבה חשבון נפש איך הם מתייחסים לציבור… אני רוצה ליצור תרבות פוליטית שאומרת כי כל אדם שנבחר, מטפל בכלל התושבים, לאו דווקא באלה שהוא חושב שהוא מייצג", הוסיפה. יש לי הרגשה, ששתי הנשים האלה יגיעו עוד הרבה יותר רחוק מהתפקיד החשוב אליו הגיעו עתה. איילת שקד – הנה לך תחרות, בריאה. תנו לי עוד עשר נשים כאלה בפוליטיקה הארצית והמקומית, והחיים פה יהיו נעימים יותר.
כבוד הרב, במקומו מונח
ועוד על החרדים. אין ספק, כי בין החרדים יש רבים שאינם דומים כלל לחרדי הטיפוסי שהכרנו בעבר, כזה ש"תורתו אומנותו". יותר ויותר אנו רואים חרדים המקיימים את הפסוק מתהילים פרק א': "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". חרדים שעובדים לפרנסתם אך לא נטשו את לימוד התורה, והם קובעים עתים לתורה לפי יכולתם. ייתכן והמעבר מ"קהילת הלומדים" ל"קהילת העובדים ולומדים" קשורה להסתלקותם לבית עולמם של גדולי הדור כמו הרב עובדיה יוסף, הרב שטיינמן והרב אלישיב, והיעדר אוטוריטה הלכתית-מנהיגותית ברמה שלהם, אפשר שהתופעה התפתחה מסיבות חברתיות שונות כמו חדירת האינטרנט ואולי גם אמצעי תקשורת אחרים לרחוב החרדי, אולי בגלל ההורדה בהיקף קצבאות הילדים, ועוד. לזה כבר התרגלנו בשנים האחרונות.
אבל הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בשבוע שעבר העלו דבר חדש יחסית; אצל רבים בחברה החרדית הכלל שהיה פעם מקובל על כולם שם: "ועשית כל אשר יורוך", הוא עתה לכל היותר בגדר המלצה. ראו למשל את ירושלים, בה חרף קריאת הרבנים, החרדים לא סיפקו לאלקין את הסחורה. בבית שמש, בקלפיות באזורים חרדיים מובהקים נמצא מספר גדול מאוד של פתקאות הצבעה פסולות בתוך המעטפות. אחת הפרשנויות האפשרויות – אקט מרידה של מצביעים חרדים שנקלעו לדילמה. מחד גיסא הם בחרו שלא לזרום עם הוראת הרבנים למי להצביע, (לאבוטבול), ומאידך גיסא התקשו להצביע לאשה לתפקיד ראש העיר, ועוד כשבאשה 'סרוגה' עסקינן. דבר אחד בטוח יכולות המפלגות כולן לקחת מהבחירות של שבוע שעבר: נגמר עידן ההצבעה של החרדים כבלוק אחד מחייב. הרב יגיד את שלו, המצביע החרדי יצביע כפי שהוא מבין. דברי הרב ודברי השכל הישר – דברי מי שומעים? כל זה נכון, כמובן, כשעמדת הציבור החרדי שונה מהפאשקעוויל שהוציאו חצרות החרדים. כשהעמדה זהה – מה הבעיה? זורמים עם הרב והמצפון שקט. כמו בחיפה, למשל.
לרב הכל מותר?
ואם ברבנים עסקינן. שופטי בג"ץ הוציאו בשבוע שעבר צו על תנאי הדורש משרת המשפטים איילת שקד ומהיועמ"ש אביחי מנדלבליט לנמק מדוע רבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, הרב שמואל אליהו, לא הועמד לדין משמעתי בעקבות התבטאויות גזעניות שהשמיע, לכאורה. השופטים אסתר חיות, יצחק עמית ועופר גרוסקופף הוציאו את הצו במסגרת עתירה שהגישו יחד "המרכז הרפורמי לדת ומדינה", עמותת "תג מאיר" והאגודה לזכויות האזרח. ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) מסר בתגובה כי "התערבות בחופש הביטוי ההלכתי של רבנים היא בלתי מתקבלת על הדעת. הצו על תנאי שהוציא בית המשפט העליון היום מהווה פגיעה קשה בעצמאותם של הרבנים ובחופש הביטוי ההלכתי שלהם. רבנים מחויבים מעצם תפקידם ואחריותם לבטא דעת תורה ולפעול על-פיה ללא מורא וללא התערבות של מי שאינם מבינים דבר וחצי דבר בתורה ובהלכה. צר לי על שבית המשפט בחר, שוב, להיות שופר של ארגוני הקרן לישראל חדשה ולשרת אג'נדות שמאל קיצוניות", הוסיף סמוטריץ' וסיים בקריאה לשרת המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה "להמשיך בקו שבו הם נקטו עד כה, להתנגד נחרצות לפגיעה בעצמאותו ובכבודו של רב העיר צפת ולהתנגד להעמדתו לדין". בעיניים שלי, רבנים אינם מעל לחוק, גם להם לא כל דבר מותר, בטח אם הם "רבני הממלכה", כלומר, עובדים בשירות הציבורי ומתפרנסים ממנו. כל רב שמתמנה לתפקיד ציבורי כרב עיר, מקבל על עצמו את חוקי המדינה והוא כפוף אליהם. אם חוקי המדינה אוסרים עליו, למשל, להשתתף בחוגי בית פוליטיים לפני בחירות (ואני מכיר אישית לפחות רב עיר אחד שעשה זאת כמה פעמים בחודש האחרון), שיכבד את החוק, או שיתפטר. לא כל התבטאות של רב היא 'דבר תורה' או דבר הלכה. וגם אלה, לפעמים, כמו בהלכות תוכחה, כשם שיש לומר דבר הנשמע, עדיף שלא לומר דבר שאינו נשמע.
(תולדות תשע"ט)