תנו צ'אנס לשלום
עפ"י דיווחים מהמתרחש במפגשי ההידברות בבית הנשיא, העניינים שם יגעים. רבים כבר מספידים את השיחות, אך לענ"ד מוקדם מדי לעשות כן. כל ההתחלות קשות. העובדה שההפגנות הרבבות נמשכות, חרף השיחות בבית הנשיא, מעידה עד כמה הדבר בוער בקרב הציבור. הרוב המוחלט רוצה הסכמות. על 80 אחוז כולם מסכימים. תהיה זו החמצת המאה אם ימסמסו את ההידברות הזו ולא יגיעו להסכמות. זו עלולה להיות בכייה לדורות. לא רק לדורנו.
מסכים עם נתניהו
זה לא קורה לי הרבה בחודשים האחרונים, אבל הנה זה קרה. "עם כל הכבוד לכל הסדר ניגוד עניינים, כאשר יש נושא שנשיא המדינה מודיע שלדעתו הוא עלול להוביל חלילה למלחמת אחים, ראש הממשלה חייב מתוקף תפקידו לנהל את הנושא ולהיות מעורב בו", כתב נתניהו בתגובתו לעתירה לפיה ביזה את בית משפט בנאום בו הודיע כי ייכנס לעובי הקורה בנוגע להידברות על המהפכה המשפטית. עוד הוסיף ראש הממשלה כי המהפכה המשפטית הינה נושא שמשפיע על ביטחון המדינה וכלכלתה, וכן כינה את התקופה הנוכחית "משבר לאומי בעל השלכות פנימיות וחיצוניות למדינת ישראל". נתניהו התייחס בין היתר שוב לאזהרות שקיבל גם ממנהיגים בעולם: "כאשר נשיא ארה"ב ומנהיגי העולם מביעים בנושא עמדה ומשוחחים עליו עם ראש הממשלה, הוא חייב להיות מעורב בו – ואין לכך שמץ של קשר לענייניו האישיים. זו המשמעות של תפקיד ראש הממשלה, וזו המשמעות של בחירת אזרחי מדינת ישראל". מסכים, מסכים, מסכים.
עושה בית ספר לכולם?
מנסה להתאפק ולא להביא כאן 'קטעים' מביכים/מצחיקים מישיבת הממשלה, אבל מכיוון ששקיפות היא דבר חשוב, ומכיוון שאת משכורותיהם הם מרוויחים ביושר ובעבודה קשה, אבל מהמסים של כולנו, אז הנה לקט קצר מישיבת הממשלה ביום ראשון האחרון. לדודי אמסלם היתה זו הופעת בכורה כשר בממשלה [שר שני במשרד המשפטים (כשתכלס' אין שר שלם במשרד הפנים ובמשרד הבריאות…) ושר מקשר בין הכנסת לממשלה, וסליחה אם שמטתי משהו]. ואיך לא, הוא הכניס אקשן לישיבה. כידוע, נתניהו הצליח לגייס את אמסלם לתפקיד ע"י שהבטיח לו שהאחריות על רשות החברות (בוחטה של ג'ובים) תועבר אליו, לכאורה על דעת שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שבזמנו הוזמן לישיבה אצל נתניהו בדיוק בעניין הזה ולפחות פורסם כי ניאות לבקשה. דא עקא, בישיבת הממשלה, נראה היה כי אין הסכמה ואין נעליים. ברקע הוויכוח בעניין הזה ונוכח רצונו של סמוטריץ' להשאיר אצלו כמה ממוקדי הכוח, אמסלם זרק לעבר סמוטריץ' משהו כמו: ״הזנב מכשכש בכלב״. לא די? הנה עוד: אמסלם לסמוטריץ׳: "מי אתה בכלל?" סמוטריץ׳: "אני עובד יותר קשה מכולכם". קרעי: "אולי נעלה לך את המשכורת" (ותודה למיכאל שמש מתאגיד 'כאן' שחשף). בשורה התחתונה, אחרי שלא ידעו אפוא לשים עצמם מרוב בושה, החליטו השרים לדחות את ההכרעה על רשות החברות עד לאחר פגרת הפסח. מה ישתנה? בטוח שלא אמסלם ולא סמוטריץ', שני אגוזים קשים. וכמעט שכחנו. באותה ישיבת ממשלה, חרף ההתנגדויות לביצוע קיצוץ רוחבי בכל המשרדים לטובת 'משטרת המשמר הלאומי' של בן גביר, השרים אישרו את הקיצוץ הרוחבי הנדרש. תאהבו את בן גביר או לא, הוא עושה שם לכולם בית ספר. ולסיום, הדיון בבג"צ בעתירה נגד המינוי של בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי נקבע ליום שני (בגלל החג 'שבתון' ירד לדפוס בראשון) והועבר בשידור חי בטלוויזיה. בטוח היה מעניין למי שצפה.
המשמר הלאומי
אני יכול להבין את אלה החוששים מכך שהמשמר הלאומי החדש יהיה כפוף לאיתמר בן גביר. לא רק בגלל עברו, גם בגלל אישיותו. אבל מצד שני, אני חייב להודות שנוכח ההצלחות שלו להוציא מנתניהו כמעט כל מה שהוא רוצה עבור המשרד עליו הוא ממונה, (לפחות לכאורה, נמתין עד שיספור את הכסף בבנק), אני לפעמים מצטער שהוא לא מכהן כשר הבריאות, למשל. אולי עם הדרייב שלו הוא היה מצליח להזיז שם דברים ולהשיג תקציבים שקודמיו לא הצליחו להביא לריפוי מערכת הבריאות החולה.
יש מה ללמוד
סוגיית (אי) השוויון בנטל, משפט מכובס לתופעת השתמטות צעירים חרדיים משירות בצה"ל, היא אחד הנושאים שמזינים את אש המחלוקת בהפגנות נגד הרפורמה, גם אם בד"כ לא נאמרת במפורש ומסתתרת, כמו כמה נושאים אחרים, תחת הדרישה לביטול הרפורמה/המהפכה שיפוטית (בחר עפ"י השקפתך). הרושם הוא שלציבור הרחב 'נשבר' לבלוע את הצפרדע הזו שהלכה וטפחה לממדים עצומים, ועפ"י מה שקורה פה, עם הדמוגרפיה המגזרית מזה ויחסי הכוחות הפוליטיים מזה, הכיוון ברור. לקראת ההפגנה שקיימו מתנגדי הרפורמה בבני ברק, במערכת הביטחון היה חשש מפני עימותים חריפים בין מפגינים לבין תושבי בני ברק החרדיים. בפועל, בניצוחה של עיריית בני ברק ובהכוונת הרבנים המשפיעים, התושבים שם קיבלו את המפגינים בשקט מופתי (למעט חריגים), ואף העניקו להם כיבוד קל, יופי של קבלת פנים להפגנה שהיתה עם פוטנציאל פיצוץ, בעיקר כשתלמידי הישיבות החלו כבר את חופשת הפסח שלהם. 'הכנסת האורחים' הזו לא באה מהאוויר. ראשי העיר ובעיקר הרבנים ביקשו מהתושבים שלא להיכנס לעימותים, להיזהר מפרובוקציות, וזה עבד מעולה. בתכלס', מתחת לרדאר, יש שיחות שוטפות בין בכירים בממסד הישראלי, הפוליטי מזה והביטחוני מזה, עם ה'בוסים' האמתיים במגזר החרדי, לפעמים מעל ראשי הפוליטיקאים. מפגש כזה היה באחרונה, כאשר ראש השב"כ, רונן בר, הגיע ככה בשושו למעונו בבני ברק של מנהיג הציבור הליטאי, ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין. לא, הם לא צללו לסוגיית 'שניים אוחזים'. פורסם ש'הפגישה עסקה בכמה נושאים', ולנו נותר להעריך מה היו הנושאים. מן הסתם, פנייה של ראש השב"כ לרב, שימשיך לקרוא לשומעי ליקחו לנהוג במתינות, לא להיגרר לפרובוקציות ולמחאות המוניות, כאלה יש מספיק, וגם הן מהוות אתגר לא פשוט למערכת הביטחון. יצוין, ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין הוא שהורה קודם ההפגנה בבני ברק שלא להתעמת עם המפגינים והינחה את תלמידי הישיבות שלא להתקרב למקום ההפגנה. יש לי תחושת בטן (לא יותר מזה), שערוץ התקשורת הזה בין מערכת הביטחון לבין הרב אדלשטיין שליט"א, בלא תיווכם וסינונם של גפני וחבריו, עשוי לקדם, ולו במעט, כמה סוגיות בוערות שביחסי דת-מדינה. לא, אינני פתי לחשוב שהרב יסכים לחוק הגיוס, אבל יש תחושה שהרב יסכים להגביר האכיפה על אלה הרשומים בישיבות ובקושי נמצאים שם. שיבחרו. בין לא לקום מהסטנדר לבין לעשות משהו מועיל לכולם.
ואפרופו כל זה, למרות שאני מחזיק מעצמי כטיפוס עצמאי, לפעמים אני מקנא בחרדים ש'יש להם על מי לסמוך', מי שמקבל עבורם החלטות מורכבות והם שלמים עם זה, יהיה מה שיהיה.
עשה לך רב
בתחבולות תעשה לך בחירת רבנים. אף שבתכלס', עניין בחירת הרבנים הראשיים לישראל מעניין לענ"ד (רק?) קבוצה קטנה של מקורבים, עוזרים ובעיקר פוליטיקאים, ולא את הציבור הרחב, בכל-זאת, כיוון שהמנועים לקראת הבחירות הצפויות בעוד מספר חודשים הותנעו, נעדכנכם בטריק (חוקי) שעשה שר הדתות מלכיאלי, כדי להבטיח שההשפעה המהותית שיש לו ולמפלגתו ש"ס בגוף הבוחר, תכריע את הכף גם בבחירות הקרובות לרבנות הראשית לישראל. השר מלכיאל פשוט חתם על צו הדוחה את תקנות רבני הערים שתוקנו בתקופתו של מתן כהנא כשר במשרד הזה, דחייה לחצי שנה. תשאלו, אז מה? ובכן, מספר רבני יישובים מבוגרים (בני 80) שאמורים היו לפרוש מתפקידם בגלל גילם ועפ"י חוק, יישארו בתפקיד עוד קצת, עד אחרי הבחירות לרבנות, זאת כדי שהשר וחבריו יהיו בטוחים באצבעות שלהם, בבחירת הרבנים הראשיים. עפ"י החוק, מתוך 150 חברי הגוף הבוחר, 30 הם רבני ערים גדולות ו-14 רבני מועצות אזוריות. וכמובן, חלק מאלה שקיבלו עתה הארכה, הם חברים בגוף הזה. חוקי? כן. מדיף ריח לא טוב? גם כן. אבל בואו נודה, בקרב על הרבנות הראשית הרבה מכללי המשחק של שקיפות, הגיון וטובת הציבור- נעדרים. כך או כך, ככל הידוע, על-פי סיכומים שנקבעו בין המפלגות המרכיבות את הקואליציה, (בלי 'דגל התורה' שאינה בכלל הסיכום), הרב הראשי הספרדי הבא ייבחר בידי ש"ס (תבחרו: או הרב יהודה דרעי, אח של ר' אריה, או אח נוסף ממשפחת עובדיה, מן הסתם למגינת ליבו של הרב שמואל אליהו שבוודאי מתגעגע לימים שהציונות הדתית השפיעה גם על בחירת רב ספרדי – אביו זצ"ל), וכל המפלגות ידרבנו את נציגיהן לתמוך בו, ואילו את הרב הראשי האשכנזי תבחר מפלגת הציונות הדתית, זו שסמוטריץ' עומד בראשה. ואל תיראו מופתעים, נכון לעכשיו, ההסכמה על מועמד רחוקה לא פחות מאשר רחוקה ההסכמה בשולחן ההדברות בבית הנשיא. יש הדוחפים (ולא בפעם הראשונה) למועמדות את הרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב, אלא שאחת הבעיות היא שהוא בן 72 וכדי שיוכל להיות מועמד, יש לשנות את החוק. בכנסת הנוכחית, עניין של שניות, אבל לא נראה שסמוטריץ' להוט על העניין, והסברה היא שהוא מעדיף את מועמדותו של הרב מיכה הלוי, רבה הראשי (המוצלח) של פ"ת, הנחשב מקורב מאוד לזרם הר המור בנשיאות הרב טאו. תשאלו, מה עם מועמד 'סרוג' מהזרם הלא חרד"לי? במציאות הפוליטית הקיימת בכנסת, ועם מרכיבי הגוף הבוחר כפי שהם נכון לעכשיו, הסיכוי לאחד כזה להיבחר, ועוד כשאין הסכמה של המגזר הסרוג עצמו כולו עליו, נמוך מכדי שיכניס עצמו לשדה המוקשים הזה.
ואם כבר עסקינן בבחירת רבנים ראשיים לישראל, ואנחנו נמצאים בפסח, אז ארשה לעצמי לשאול שאלת תם (יהיו מי שיישכו זאת לרשע. שיהיה). מי צריך רב ראשי, ובטח מי צריך שניים? לענ"ד- שניים בטח לא צריך. לא ברבנות הראשית לישראל ולא בכל יישוב. כיום, שהעדות מתערבבות זו בזו, ב"ה, זה מיותר. לריישא- מי צריך? כולם. אבל אם אני בוחן את תפקודיי הרבנות הראשית לישראל ומנסה להשליך מזה בשביל מי ובשביל מה, המסקנה שלי היא שאם בכלל, (מעבר לעניין הסמלי), הרבנות הראשית צריכה להראות פניה כלפי הציבור שאינו דתי. שכן, החרדי- לא סופר אותה (למשל: לא שומע לפסיקותיה, אם כבר נותנת פסיקה אחת לתקופה, ומה שנשאר זה ג'ובים למקורבים), ובציבור הדתי לאומי – לכל קהילה יש את הרב שלה, לבוגרי ישיבות הסדר יש את הרבנים שלהם, ומעט מאוד נושאים עיניהם כלפי הרבנות הראשית לישראל. אז בדרך האלימינציה מגיעים למסקנה הפשוטה שזו- הרבנות הראשית- אמורה להיות בראש ובראשונה מכוונת כלפי עם ישראל הרחב, בדגש על מי שנקראים 'לא דתיים'. אם זה נכון, אז לענ"ד גם בחירת הרב צריכה להיות מושפעת מכך. שיהיה זה רב מאיר פנים, אוהב שלום ורודף שלום, מקרב את הבריות, בית הלל מלא על מלא. אבל כמו הרבה דברים רבים בחיים- זו אוטופיה. כל עוד לרבנים יש שליטה מוחלטת בגוף הבוחר, אין סיכוי שעניין מעוות זה יתוקן. בעיניים שלי, יש לשנות לאלתר את החוק לבחירת רבנים ראשיים, כך שלציבור הרחב תהיה השפעה הרבה הרבה יותר גדולה מכפי שיש להם היום. כן, אני מכיר את הטענה, אבל מה, ה'ציבור' יודע מי 'גדול בתורה'? הצחקתם אותי. מתי בכמה העשורים האחרונים זה היה שיקול בבחירה?
תמימות תהיינה
השבוע נתחיל אי"ה לספור את העומר, וכידוע "שבע שבתות תמימות תהיינה". הדגש על "תמימות", כלומר מלאות, אבל ממש. ולענייננו, הבחירות הבאות לכנסת, מתי? (בהנחה, שאין לה על מה להתבסס, שהכנסת תשרוד עד צאת ימיה הטבעיים כנקוב בחוק). עפ"י החוק, בחירות לכנסת צריכות להיות ביום הראשון בחודש חשוון, מדי ארבע שנים. עורך-דין פרטי ממולח שם לב לכך שבבחירות האחרונות התאריך העברי של יום הבחירות התקיים ימים ספורים אחרי אותו יום ראשון בחשוון, וכך לכנסת הנוכחית אין ארבע שנים מלאות לכהונתה. לכן, עלתה השאלה האם הכנסת ה-25 תכהן כמה ימים פחות מארבע שנים או שמא הבחירות יתקיימו שנה לאחר מכן, כדי שיוכל להתקיים בה ארבע שנים מלאות 'תמימות', לא חסר ולו יום אחד. עורך הדין שלח שאלתו ליו"ר ועדת הבחירות, השופט סולברג וזה ביקש חוות-דעתם של היועצים המשפטיים של המפלגות. וכאן בטח לא תופתעו לראות כי אמור לי באיזה צד של המפה הפוליטית אתה, כלומר קואליציה או אופוזיציה, ואומר לך מה תשובתך. נציגי הליכוד ויהדות התורה, שכמובן בקואליציה, השיבו כי יש להאריך את כהונת הכנסת, ולעומתם, ביש עתיד התנגדו. ואז השיבה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, 'ארבע שנים, לא יותר'. והסבירה, בין השאר: "חודש חשוון הקרוב שלאחר גמר 4 שנים אינו זה שמרוחק מגמר ארבע השנים מרחק שנה תמימה". לדבריה, "ההגדרה המילונית של המילה 'קרוב' היא 'סמוך, נמצא אצל, שאינו רחוק, סמוך בזמן, שיבוא במהרה'". לדבריה, הסעיף שלפיו "תהיה תקופת כהונתה של הכנסת שלאחריה עד לחודש חשוון הקרוב שלאחר גמר ארבע שנים מיום הבחירה" מתייחס לחודש חשוון בכללותו בפרק הזמן הרלוונטי שבמהלכו יתקיימו הבחירות – ולא ליום מסוים במהלכו. ולמסקנתה; "פרשנות תכליתית של הוראות חוק יסוד הכנסת מביאה למסקנה שלפיה הבחירות לכנסת ה-26 ייערכו ביום שלישי, 27 באוקטובר 2026". בעוד ממתינים להכרעת השופט סולברג בעניין, מתחזק הרושם כי הבחירות יהיו הרבה לפני.
(פסח תשפ"ג)
