בין אם נבחר הרב מיכה הלוי לתפקיד הרב הראשי לישראל (בגלל אילוצי לו"ז של דפוס והפצה, הטור הזה נכתב ראשון בצהריים, לפני שהסתיימו הבחירות) ובין אם לא, בעיניים שלי – הוא המפסיד הגדול של הבחירות האלה. אם נבחר, הוא יצטרך לעבוד קשה (ואותו העבודה הקשה לא מפחידה) כדי לנסות לשקם את תדמיתו, שנפגעה מאוד בקרב רבים וטובים. אם לא נבחר, ויישאר כרבה של פ"ת, על אחת כמה וכמה.
הרב מיכה הלוי מכהן פאר כרבה הראשי של פ"ת זה עשור (לא תאמינו, יש גם רב ראשי ספרדי שנבחר יחד איתו. ממנו כמעט אף אחד לא שומע והוא כמעט בלתי נראה. הוא יושב כאב"ד, בעיקר), ומהיכרות אישית איתו ועם עבודתו – אני מתקשה לדמיין מישהו שיכול היה לעשות את העבודה טוב ממנו. הרב מיכה (כך הוא נקרא בפי רבים) מכתת רגליו בשבתות ןגומא קילומטרים רבים בכל מזג אוויר, מעביר שיעור אחר שיעור (תמיד בנושא אחר), עומד לרשות הציבור 24/7, עשה מהפכה בתחום הכשרות, הכל, ובמאור פנים. הוא מוערך מאוד גם ע"י המנהיגות הרוחנית החרדית בעיר, בשל למדנותו. בהתנהלותו האישית הרב מיכה יש משהו בין חרד"לי מצוי לחרדי (למשל, מקפיד שלא לעלות במעלית שבת), אבל בהתנהלותו הציבורית כרב עיר, לא מקשה היכן שלא חייבים, לא נכנס למלחמות דת שלא הכרחיות (למשל, בפאתי העיר יש מסעדות רבות הפתוחות בשבת ובתקופת כהונתו לא ראינו הפגנות מולן), ועוד. בשורה התחתונה: רב עיר מעולה ומקובל על הבריות.
הכל היה טוב ויפה עד שבבחירות לרב הראשי לישראל, אחרי שהתחייב בכתב לקבל את החלטת ועדת הרבנים, ולאחר שזו בחרה ברב מאיר כהנא , אב"ד אשקלון ולא בו, לא הפסיקו אנשיו של הרב מיכה להפעיל לחצים על הרב אריאל שעמד בראש הוועדה ועל סמוטריץ' שמינה אותה, שיחזרו בהם מההחלטה, כדי שהוא – הרב מיכה הלוי – יוכל להתמודד חרף התחייבותו.,
זו הייתה נקודת שבר של רבים בהערכתם וביחסם לרב מיכה הלוי. כמה רבנים צעירים תושבי העיר העלו פוסטים (כ"א לעצמו) בהם התבטאו בחריפות ממש נגד הרב, אמרו כי איבדו כל אמון בו, תהו מי יאמין לדבריו מכאן ולהבא, חלקם הוסיפו שמות תואר כמו שקרן, בדאי ואף גרועות מאלה. שמעתי מכמה וכמה דתיים בפתח תקווה, שעד כה העריצו את הרב מיכה הלוי, כי נוכח אי עמידתו בהתחייבות ההיא, מעתה כשיבוא לדבר בבית הכנסת שבו הם מתפללים, הם פשוט ייצאו החוצה. אמנם מעטים, אבל יש. אני יודע שגם קרובים אליו אמרו לו: Dont. אבל הרב מיכה בשלו. אולי על זה נאמר "יש קונה עולמו… ויש המאבד עולמו ברגע אחד". אגב, אחרי שהרב אריאל מסר את מפתחות הוועדה בחזרה, הוציאו רוב חברי ועדת הרבנים של הציונות הדתית הודעה כי הם מחזיקים גם עתה בהמלצת הוועדה לבחור ברב מאיר כהנא.
ומכאן לגילוי נאות: יש לי חלק בהבאתו של הרב מיכה הלוי לפ"ת כרב עיר. שימשתי אז יו"ר המפד"ל, וזו הייתה אחת המטלות – להביא רב ראוי לעיר, וב"ה הצלחנו.. לפני 11 שנה, כשנערכו הבחירות לרבנות הראשית לישראל, העמיד עצמו הרב מיכה הלוי בראש מחנה הרבנים החרד"ליים שחתרו תחת הרב דוד סתיו, כדי שלא ייבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל. פניתי אז לרב מיכה הלוי בבקשה שיעסוק בענייני פתח תקווה נטו ולא ידחוף עצמו לשדה מוקשים שמפלג את הציונות הדתית, מה גם שבצעדו ההוא יגרום להיבחרו של רב חרדי, מה שאכן קרה. הרב מיכה המשיך בשלו, שמע (כצפוי) לעמדת רבותיו החרד"ליים (זרם הר המור, כמובן), פעל בגוף הבוחר נגד הרב סתיו (למרות שהיו חברותא יחד במרכז הרב), וההמשך ידוע. נבחר הרב דוד לאו, הנחשב מהזרם החרדי.
עתה, כשהעמיד עצמו הרב מיכה לבחירה , ממש ממש לא בא לי לסייע להיבחרו. הן על פעולותיו אז נגד התמודדותו של הרב דוד סתיו, והן בגלל הפרת התחייבותו הפעם, כדלעיל.
מקורבי הרב מיכה הלוי ניסו באחרונה לטעון, כי הרב מיכה מרגיש חייב להעמיד עצמו לבחירה, כי נוכח קשריו הטובים עם החרדים סיכויו להיבחר מעולים, ובשורה התחתונה מה שחשוב זה שיהיה רב ציוני. בפועל, כידוע, דגל התורה תומכת פומבית ברב קלמן בר ולא ברב מיכה. מה הם ואחרים יעשו בקלפי, אתם כבר יודעים. בזמן כתיבת הטור, עוד מוקדם היה לדעת.
בעיניים שלי, חשוב יותר לעמוד מאחורי המילה שלך, בטח אם אתה רב, בטח אם אתה רב ראשי של עיר.
בעיניים שלי, בין אם יישאר בפ"ת, בין אם יעלה לירושלים לכהן פאר ברבנות הראשית לישראל, הרב מיכה לוי יוצא מהבחירות האלה חבול. אני בטוח שבתוך תוכו הוא מתייסר ממש נוכח העליהום התקשורתי עליו. מאדם הזוכה להערכה רבה מכל המגזרים, פתאום לחטוף כמו שהוא חוטף, לא נעים.
עם כל האכזבה שלי מהצעד של הרב מיכה, כואב לי עליו. כי כבן אדם, הוא באמת בן אדם טוב מאוד. אני באמת לא יודע להסביר מה קרה לו הפעם. להערכתי, זה אפילו לא שהשתלט עליו יצר האגו (כ"כ לא מתאים לו, תמיד הוא בורח מהכבוד). אני מעריך, וזו הערכה בלבד, שהוא עשה כן בשליחות ודרישה חד-משמעית של רבותיו החרד"ליים, שרואים את השלטת התורה שלהם על כל דבר ופרט במדינה כשליחות קודש ולמענה יחצו גבולות וייכנסו גם בעד דלתות סגורות. הפעם, הם מקווים, הרב מיכה הלוי יפתח עבורם את הדלת הראשית ברבנות הראשית לישראל (מה, רק לחרדים מותר?) ומקווים שנוכח עשייה טובה שיפגין שם בשנים הקרובות, המאוכזבים והכועסים של היום יסלחו על כך בהמשך. האמנם?
סמוטריץ' – בקיעים בבית
שר האוצר ושר במשרד הביטחון ויו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', אמור היה בחודש האחרון לעסוק 24/7 בענייני המלחמה (היא עולה כסף והוא ה'משביר', והוא גם יושב בקבינט) ובענייני תקציב המדינה, והנה מצא עצמו עוסק הרבה, הרבה מדי, יותר מדי, בעניין המועמד ה'ציוני דתי' לתפקיד הרב הראשי האשכנזי.
סמוטריץ' הכריז מייד עם היבחרו לעמוד בראש המפלגה הזו, כי אחד היעדים החשובים לו הוא בחירת רב ראשי אשכנזי, אחרי כל כך הרבה שנים שהחרדים שלטו במוסד החשוב הזה. סמוטריץ' הוא 'סוס עבודה' לכל הדעות, וכרת לכאורה ברית על דרעי; במסגרתה ש"ס תתמוך במועמד האשכנזי של הציונות הדתית, וזו תתמוך במועמד הספרדי שתעמיד ש"ס. ומי יהיה המועמד האשכנזי? סמוטריץ' ידע שלהושיב יחד את רבני כל הזרמים במגזר ה'סרוג' זו משימה שרק יחידי סגולה יכולים, אם בכלל, לעמוד בה. הוא ביקש מהרב יעקב אריאל, לשעבר רבה הראשי של ר"ג, וזקן מה שנקרא רבני הציונות הדתית, להקים ועדה שתבחר את המועמד. ימות המשיח באו, הצליחו להושיב סביבה שולחן אחד נציגים מ(כמעט) כל הזרמים, ובחרו באב"ד הרב מאיר כהנא (כנגד כל ההערכות המוקדמות שהצביעו על הרב מיכה הלוי שייבחר). למחרת, התיישב סמוטריץ' לצידו של הרב כהנא, מחייכים יחד אל המצלמה, ומכריז: אסייע להיבחרו של הרב מאיר כהנא לרב ראשי לישראל (אף שסביר שסמוטריץ' עצמו היה מעדיף את הרב מיכה הלוי הקרוב אליו יותר השקפתית).
מסתבר שאפילו סמוטריץ', שתמימות אינה תכונה שמאפיינת אותו, לא העלה על דעתו בפני איזה מכבש לחצים הוא עומד. אפילו הוא לא העלה על דעתו שרבנים, ממקורביו, יחתרו תחת המלצת הוועדה בראשות הרב אריאל, וילחצו עליו עד שירים ידיים ובלשון רפה יודיע: אין הסכמה להחלטת הוועדה ('שבתון': מי צריך הסכמה? תפקידכם היה להחליט, והחלטתם), אז ההחלטה לא תקפה. מאז, הרב מיכה, בעיקר באמצעות מקורביו, חרשו את השטח וניסו לעשות נפשות למועמדותו שלו. ה"קלף" הכי גדול שלהם היה כאילו ש"ס והמפלגות החרדיות מתנות את ה'דיל' בכך שהוא יהיה המועמד של הציונות הדתית (תנאי שלא הותנה עת הסכימו סמוטריץ' ודרעי על ה'דיל').
חמור מכך, שילה פריד מ'וויינט' חשף מכתב שהפיץ 'גורם אנונימי' בשבוע שעבר בין מועצת החכמים של ש"ס, גדולי התורה של המפלגות החרדיות האשכנזיות וחברי הגוף הבוחר בו טענו בין השאר כי הדיין ר' (ר' – ולא הרב, כמובן לא הרה"ג כפי שהם מכנים כל אברך זוטר עם זקן; מ"ז) כהנא "הוא מהחוג של 'רבני צהר', ארגון רבני בית הלל ומתן כהנא שידועים ככאלו שנטייתם לרפורמה ולתפיסה ליברלית… בישיבת ההסדר בעתניאל (שם מלמד הרב כהנא) מלמדים גם בשיטות 'ביקורת התלמוד'… 'דעותיו של הרב כהנא אינן ידועות ומפורסמות אך יש שמועות לא טובות על דעותיו' ועוד כהנה וכהנה. הכל כשר? (ואני לא רומז כאן שידי מקורבי הרב מיכה בעניין. אין לי מושג ואני מקווה שלא).
ובחזרה לסמוטריץ'. מיודענו לא עמד בלחצים מצד רבותיו, ובניגוד להבטחה שנתן בזמנו, יצא בתמיכה ברב מיכה הלוי ואף הפציר ברבים מהגוף הבוחר שיבחרו בו. (זוכרים שבעבר הוא 'כיסח' את בנט שהבטיח אלף ועשה בית?).
מסתבר שרבים בציונות הדתית בהם אפילו חברים בכירים במפלגתו של סמוטריץ', חושבים בעניין הזה אחרת מסמוטריץ' ומתקשים להחליק בגרון את התנהגותם של הרב מיכה הלוי וסמוטריץ' כאחד. העיתונאי אלישיב רייכנר חושף ב'מקור ראשון' כי חמישה מתוך שמונת חברי מפלגת הציונות הדתית – השר אופיר סופר, והח"כים רוטמן, וולדיגר, סלומון וטל, התנגדו להחלטת סמוטריץ' לתמוך ברב מיכה הלוי. הם עומדים על כך שיש לקיים את החלטת ועדת הרבנים שבחרה ברב מאיר כהנא. חלקם הציעו לסמוטריץ' כפשרה להימנע מהצהרה על תמיכה במועמד מסוים, אך (נכון ליום חמישי) הוא סירב. רוטמן אף הגדיר אי עמידה בהחלטת הוועדה כ-בושה.
בעיניים שלי, בין אם הרב מיכה הלוי נבחר ובטח אם לא, סמוטריץ' נכנס פה לבור שיתקשה לצאת ממנו פוליטית. נכון שבמלייה הקרוב אליו, בעיקר הרבנים החרד"ליים (חלקם כמו רב היישוב בית אל, יצהר, ראש ישיבת שבי חברון ואחרים), אף יצאו בגילוי דעת התומך בצעדו, אך רבים בציבור הדתי לאומי סולדים מהצעד הזה. אף נשמעו קולות שחוזרים על קריאה קודמת שלהם מלפני שנתיים לסמוטריץ', החזר לנו את שם 'הציונות הדתית' שניכסת לעצמך לקראת הבחירות לכנסת. אנחנו לא פחות ציוניים דתיים ממך. אתה רחוק מלייצג אותנו. וכל האמור לעיל הוא גם אם הרב מיכה הלוי בסוף נבחר לתפקיד. בטח ובטח, אם לא.
ועוד בעיניים שלי. יש פה (ולא מהיום) פספוס ענק: סמוטריץ' קורץ מהחומר שיכול היה להנהיג פוליטית את הציונות הדתית לגווניה, לו השכיל להשתחרר מייצוג יתר של תת-קבוצה, החרד"לים, לו השכיל להבין שחוץ מהסדרת מאחזים ביו"ש יש לציבור הדתי (תרצה, הבורגני שבמרכז הארץ) עוד כמה דברים חשובים, לו השכיל להבין שזה שהוא ומפלגתו בקושי עוברים את אחוז החסימה במרבית הסקרים. זה אומר משהו, ומחייב את מי שעומד בראש מפלגה שהוא קורא לה "מפלגת הציונות הדתית". לעשות חושבים, אבל אמתי, לעומק. לא כמס שפתיים. מישהו הציע: שנה את שם המפלגה, ואז אין לנו טענות.
התנצלות
ערב הימים הנוראים הוא זמן נכון להתנצל על כך שבמהלך השנה בוודאי היו לא מעטים שהתרגזו על מה שכתבתי כאן. (לא חובה לקרוא). מוסיף התנצלות על כך שבשבועות האחרונים הקדשתי הרבה מלל לנושא הרבנות הראשית. טעות שלי. היא באמת כבר לא מעניינת. כתיבה וחתימה טובה.
התנערי, מעפר קומי
תשפ"ד היתה עבור כולנו כאן שנה קשה. נוראית. בכל ההיבטים. הטבח בשמחת תורה הימם ופצע את כולנו. גם את אלה שאין להם הרוג, חטוף או פצוע בקרבת המשפחה ו/או מעגל ההיכרות הראשון. לאט לאט, כשהתרחבה הפעילות הצבאית בעזה, איבדנו עוד מאות ממפקדינו וחיילינו. אין הרבה ישראלים (למעט המשפחות החרדיות, כמובן), שלא מכירים משפחה שכולה, משפחה שאהובה בשבי החמאס או משפחה (נכון יותר, משפחות, ברבים) שיקירה נפצע בקרבות. מצב הרוח של רבים במדינה ירד אל מתחת לרף הנורמלי, מפלס הדאגה הרקיע שחקים. דאגה לאבות, לבנים ולאחים שנקראו שוב ושוב למילואים, נקראו והתייצבו.
רבבות משפחות נעקרו מבתיהן. ממה שנקרא היה עוטף עזה, ובהמשך מיישובים רבים בצפון הארץ. נכון להיום כ-60 אלף מהם תקועים עדיין היכן שהוא. לא בבתיהם. יש מהם שרואים בטלוויזיה את מה שהיה ביתם, שרוף, הרוס. חלקם לא יחזרו לשם.
משפחות החטופים מתמידות כבר שנה בהפגנות בקריאה לממשלה לחתום על עסקה. הכל תמורת הכל. לא להחמיץ הזדמנות להחזיר הביתה את 101 החטופים שעדיין שם. חיים או מתים. הרושם הוא שאין עם מי לדבר. סינוואר לא עונה. לנתניהו המשפחות (ברובן) כבר לא מאמינות, גם לא סומכות עליו.
במערכת הפוליטית, חיים כרגיל. התנצחויות, הכפשות, 'ברוגזים', מאבקים על קרדיטים (רק כשמשהו מצליח), הדלפות מ'קודש הקודשים'- הקבינט המצומצם, כאילו אנחנו לא במלחמה קשה. יש אומרים מלחמת קיום.
ואז, הופס. כל מכשירי הביפר שהחזיקו מחבלים של חיזבאללה בלבנון התחממו לפתע, והתפוצצו. כ-500 מחבלים 'החזירו ציוד' ונהרגו (בשעט"ו), וכ-1500 'רק' איבדו יד, רגל או נהיו עיוורים. למחרת, אותו הדבר קרה למכשירי הקשר שהחזיקו חיזבילאטים. בישראל כולם קרנו מאושר. לא רק בגלל "בנפול אוייבך- תשמח, תשמח" (עיוות הפסוק, כמובן) אלא גם ובעיקר בגלל שמבצעים עלומים אלה, שעפ"י מקורות זרים (ושכל ישר) הם פרי מוחם הקודח של עובדי המוסד ואמ"ן הישראלי, גם הראו על יכולת החדירה של ישראל ללב ארגון הטרור השיעי הנאלח הזה, גם על חשיבה מחוץ לקופסא ויכולת פעולה כמעט חופשית שם, וגם- בגלל החזרת ההרתעה הישראלית. לא רק כלפי חיזבאללה. גם ובעיקר כלפי נותנת חסותה, איראן. שאם נטתה לחשוב שישראל נחלשה בגלל מריבות פנימיות וכבר עייפה מכדי לשמור על קיומה כאן, באו פעולות אלה והראו שמדינת ישראל, על כל הצרות והבעיות הפנימיות שלה, ויש, ב"ה, יודעת לקום, להתנער, להתחזק- ולהסתער קדימה.
חיסול נסראללה באופן כל כך 'נקי', מדויק ועוצמתי, כמו גם חיסולם של כמעט כל המפקדים הבכירים בצמרת חיזבאללה, הם בהחלט סיבה טובה, לא טובה, מעולה, שכולנו כאן בישראל נרים את הראש, נחזק איש את רעהו, ונסתער קדימה על כל האתגרים הניצבים בפנינו. והם רבים. איך אומר ביבי? "יחד- ננצח". "ברך את מדינת ישראל…ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה…", ואני אוסיף: גם לאזרחיה.
כתיבה וחתימה טובה.
