הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)הבחירות שהתקיימו בארה"ב לא מכבר הפכו, ובצדק רב, לשיחת היום בכל העולם, ובמדינת ישראל בפרט. קיימת תחושה, שמגובה בעשרות שנים של תמיכה וסיוע, שבין ישראל לארה"ב שותפות גורל עמוקה. אין ספק שהאוכלוסייה היהודית הענקית המצויה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ושאכן הוכיחה שהשמיים הם הגבול מבחינות רבות, תורמת לתחושה זו. אולם, הקשר עמוק יותר, והוא נובע מערכים דומים, ומתחושה חלוצית של רבים ממיישבי ארה"ב בדורות הראשונים, שראו עצמם בהמחזה היסטורית של סיפורי יציאת מצרים וכיבוש הארץ בידי יהושע בן-נון.
לא רק המתיישבים האמריקאים חשו בקשר זה, אלא אף הוגה ופוסק חשוב, מראשי תנועת המזרחי בראשיתה, הרב חיים הירשנזון (1935-1857). בן הארץ, שלימים נאלץ לעזוב אותה בעטיו של חרם חרדי-קיצוני עליו, כיהן בעשרות השנים האחרונות של חייו כרבה של הובוקן בניו-ג'רזי, ארה"ב. שהותו במדינה זו השפיעה עליו רבות, בעיקר בשל התפעלותו, וביקורתו, מהתרבות המדינית והפילוסופיה החברתית שמדריכה אותה.
כך, לדוגמה, בספרו אלה דברי הברית, חלק ג, ירושלים תרפ"ח, בהתייחס להבדל שבין הפדרציה האמריקאית למודל השבטי של עם ישראל (עמ' 33):
"הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה הקצף, והוא איש אחד 'לא גוע בעונו', ובזה שונה טיפוס אחדות השבטים בישראל מטיפוס אחדות הסייטס באמעריקא, אשר אינם מתאחדים רק בדבר הנוגע לכלל המדינה, אבל בענינים הפנימים של כל סטייט אין להפעדיראל להתערב. לא כן בשבטי ישראל, אם שנחלקים בדגליהם, אבל בדבר אי צדק או פרעות המוסר או שנוי בעבודת אלקות כל השבטים ערבים זה בזה".
בהקשר מפתיע למדי לימינו, אנו מוצאים את ר"ח הירשנזון מצביע גם על חלאי החברה האמריקאית, שעשויים להתחולל גם בעם ישראל. רח"ה מבאר שהאיסור על אונאת הגר וצערו נובע משני מחוזות – מוסרי מהותני ומוסרי תועלתני. המהותני – הגר במצוקה ובקושי, ופגיעה בו היא אכזריות מיוחדת במינה. תועלתני (או בלשונו "אנכי") – גלגל חוזר בעולם, פעם אתה הגר והוא המאחר, ופעם להיפך. כדאי שלא להונות הגר בכדי שלא לסבול מנחת זרועו בעתיד. וכך תמצית לשונו (נמוקי רש"י, חלק שני, סאעיני תר"ץ, קכט, א):
"והוא מוסר יאה לשונאי האמיגראטיון באמעריקא כי מוסר בלתי אנכיות לא יועיל להם (כלומר מוסר מהותני, הימנעות מעשיית רע מפני שהוא רע), כי לא למדו פה מוסר בבית ספר".
כלומר, רח"ה מגלה שאין לו ציפיות מוסריות גבוהות מילידי ארה"ב. אין להם הבנה, לדעתו בערך החינוכי העמוק של מוסר כלפי החלש, של חמלה. לשכמותם, טוען רח"ה, פונה התורה בשפה של מוסר תולעתני, "כי גרים הייתם".
באותו ספר העיר רח"ה על הסכנה שבבחירות כדוגמת השיטה האלקטורלית האמריקאית, בה למעשה הבחירות כולן נתונות בידי מעטים, והרוב המוחלט בחירתו אין לה השפעה של ממש. על כך, טוען רח"ה, נאמרה לשון הכתוב "לא תהיה אחרי רבים לרעות" (על שמות כג, ב):
"לא יאמר בלבו כמו הרבים, כמו שאנו רואים בכמה בוחרים באמעריקא אשר אומרים בלבם בין כך ובין כך לא יבחר האיש אשר אני חושב אותו לנכון ובוחרים כמו שחושבים שהרבים יבחור – דבר כזה בדין אסור. כל אדם צריך להגיד דעתו או לבחור כמו שהוא חושב לצדק ויושר, ואם הרבים לא כמהו – אין הקולר תלוי בצווארו".
הרי לנו קריאה דמוקרטית עמוקה, למימוש החובה הדתית שמוטלת על כל אדם להשפיע, עד כמה שביכולתו, על החברה, ולקדם אותה למחוז הנכון והראוי לדעתו. זאת בלא להתחשב בחוסר האפשרות של התוצאות להתממש לפי מיטב הבנתו. זו השקפה שמאזינה לאמת הפנימית שמצויה בפנימיותו של כל אדם, שהקב"ה שתל אותה בקרבו, או שפותחה על בסיס לימוד וחקירה.
אמנם, אליה וקוץ בה. רח"ה הכיר והתריע רבות כנגד הסכנות הגלומות בתרבות החופש והצריכה האמריקאית. בקטע מסויים משתפך רח"ה על הסכנה הזו:
"אמנם זה אחד מחלקי התורה אשר זכינו להם רק על ידי גלות החופש באמעריקא, כי הרבה מחלקי תורה זכינו ע"י עשר גליות שגלו סנהדרין, ואמעריקא עמוקה מכלם. וגם משם עתידים להעלות נצוצי הקדושה, לבאר על ידה הרבה מחלקי התורה […] שנמצא הרבה באמעריקא אנשים אשר אינם קבועים בדעתם, מלאים כל ימיהם חרטות שונות. פעמים מתחרטים על הרע ופעמים מתחרטים על הטוב, פעמים המה שומרי מצוה ופעמים שבקי התירא ואוכלים איסורא […] וכל הדבר בא מן המבוכה אשר בדעתם, אשר לא יודעים בעצמם מה המה, הטוב והרע מתלחמים בקרבם תמיד, וכשזה עולה זה יורד, אשר בודאי אין דינם כלהכעיס".
כלומר, המבוכה של קץ העידן המודרני מולידה משברי זהות עמוקים, שגורמים לחוסר יציבות נפשית בדרך המוסר והרוח, ובפרט גורמים לכך שאף החילוניות האמריקאית אין לראותה כעבריינות להכעיס, נגד התורה, אלא כעבריינות של מבוכה ובלבול.
ר"ח הירשנזון התרשם עמוקות מדרך החירות וכבוד האדם, מזכויות הנשים ומהשאיפה לקבל את האחר בצורה העליונה, כפי שהדברים קיימים בתרבות האמריקאית. זאת בשל השיוך הבסיסי של השקפתו, הציוני-דתית, למרחב הליברלי מודרני.
אולם, מן העבר השני, הוא חשש מפני הסכנות הגלומות בחירות זו, של טשטוש וחוסר כבוד לערכי הנצח של האומה, של המתירנות והזלזול בכוחה של תורה כמדריכה את דרכה של האומה.
(וירא תשע"ז)
