הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)לכאורה, דינה של ברכת הלבנה אמור להיות כשאר ברכות הראיה, שמטרתן לחזק את האמונה בבורא עולם לנוכח תופעות טבע שונות. אם כך, ראוי היה שתיאמר ברכה זאת בפעם הראשונה שרואה אדם את הלבנה בחידושה, ונוסחה יהיה קצר. אולם, בימינו אין הדבר כן. ברכת הלבנה נאמרת במעמד מתוזמן מחוץ לבית הכנסת בתוספת פסוקים וקטעים שונים המוצמדים לה. מה קרה אפוא לברכת הלבנה? כיצד מברכה פשוטה היא הפכה לטקס?
ובכן, מן התלמוד הירושלמי עולה שבתחילה אכן היתה ברכת הלבנה עוד אחת מברכות הראיה ותו לא. שכן כך היא מנוסחת בו: "הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חדשים" (ברכות ט, ב). הירושלמי מציג כאן נוסח ברכה קצר ומתומצת, הדומה בסגנונו לשאר ברכות הראיה הקצרות – עושה מעשה בראשית, העושה את הים הגדול וכו' – והוא נאמר כמוהן בעקבות ראייה ספונטנית של האדם בתופעת טבע.
בבבלי, לעומת זאת, הסיפור שונה. ראשית, ברכת הלבנה נמצאת שם לא במסכת ברכות, כפי שהיה מצופה מברכת ראיה (כך לפחות ברוב כתה"י. לגירסת הרא"ש והרי"ף וכתי"א יש לכך אזכור בדף נט ע"א) אלא במסכת סנהדרין. גם נוסח הירושלמי של הברכה נדחה שם:
" אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא (=א"י) מברכי ברוך מחדש חדשים, אמר ליה: האי – נשי דידן נמי מברכי. אלא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: ברוך… אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי (גירסת התוס': פועל) אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים".
בנוגע לנוסח הברכה, רב אחא מציע את הנוסח שבירושלמי, אך רב אשי דוחה אותו בטענה שברכה כזו קצרה, גם נשים שאינן משכילות יודעות לברך, והוא מחפש נוסח רחב יותר. לכן הוא מציג את הנוסח הארוך הידוע כיום.
מה מיוחד בנוסח הארוך? מלבד דברי שבח נוספים לקב"ה על כך שברא את המאורות, הברכה מציינת כי הלבנה היא "עטרת תפארת לעמוסי בטן", לאמור: הלבנה היא סמל לעם ישראל, "שהם עתידים להתחדש כמותה". חידוש הלבנה, לפי נוסח הבבלי, הוא תופעה המסמלת את גאולתו של עם ישראל (ואולי משום כך הוא מוזכר דווקא בתלמוד שהתחבר בגלות), וכשם שהלבנה הולכת ומתחדשת מדי חודש, כן עם ישראל עתיד לשוב לגדולתו ולמקומו הראוי בעולם. הברכה, לאור זאת, איננה נאמרת רק כשבח לקב"ה, אלא מבטאת את התקוות המשיחיות של ישראל.
משמעות זו של הברכה מרומזת גם בהלכות הרמב"ם. הרמב"ם מביא את נוסח ברכת הלבנה באותה הלכה יחד עם הברכה על הקשת (הלכות ברכות י, טז): "זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". מדוע הזכיר את שתי הברכות בהלכה אחת? דומה שהרמב"ם רומז למכנה משותף לברכות הללו, והוא המשמעות הסמלית שלהן. הקשת מסמלת את בריתו של הקב"ה עם הבריאה שלא יחריב אותה בשנית, והלבנה מסמלת את גאולתם של ישראל הצפויה לבא.
מעתה ניתן להבין מדוע התלמוד מחשיב את מי שבירך את הלבנה כמי שקיבל פני שכינה (סנהדרין שם). העומד בגלות, המרוחקת מן השכינה, וצופה בלבנה המתחדשת שהיא סימן לגאולתם של ישראל, כאילו שב ורואה את פני השכינה מחדש. זהו הסימן לתיקון הגשמי והרוחני של ישראל (מהרש"א שם). אגב, מסיבה זו נפסקה ההלכה שיש לומר את ברכת הלבנה במעומד (סנהדרין ורמב"ם שם).
עד כאן השלב הראשון בהתפתחות ברכת הלבנה. כיצד הפכה ברכה זו לטקס שלם? על כך ברשימה הבאה.
(וירא תשע"ז)
