הרב משה ורטהיימר, אלעד
הנה הועלה לאחרונה אחד מן הדרכים להוזלת מוצרים רבים, ע"י פתיחת השוק ליבוא דבר שיגביר את התחרות, יציף את השוק במוצרי איכות ויביא בסופו של דבר תהליך להוזלה במחירי המוצרים.
בבואנו לדון בדרך זו יש לקחת בחשבון אפשרות סבירה שהמהלך עלול להביא לסגירת מפעלים ואובדן מקומות עבודה רבים, ואף אם הפועלים בסופו של דבר ישובצו במקומות עבודה חלופיים, הדבר עלול לקחת זמן רב ויש כאן איבוד פרנסה למשך חודשים רבים, וביחוד אותם פועלים בעלי ותק רב אשר יתקשו להשתלב בגילם ובמעמדם בשוק העבודה המתחדש, זאת ועוד מלבד הנזק הכלכלי הישיר, ישנם היבטים מוראליים, משפחתיים ובריאותיים העלולים להפגע ממהלך זה.
ובג' מקומות בתורה מצאנו התייחסות להעדפת משא ומתן עם ישראל ודרשו חז"ל שדינים אלו אף במקום הפסד ממון.
א. "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" [ויקרא כה, יד] ודרשו בספרא פרשת בהר [פרשתא ג', א'], אם באת למכור, מכור לישראל חברך וכן אם באת לקנות קנה מישראל חברך.
ב. "אם כסף תלוה את עמי" [שמות כב, כד] ודרשו בגמ' ב"מ [ע"א.] עמי קודם לנכרי ואפי' הישראל רוצה ללוות בחנם והנוכרי לווה בריבית, ילווה לישראל ולא ירויח הריבית מהנוכרי.
והוסיף הסמ"ע [סימן צז, סק"א] דאפילו במקום שהישראל עשיר והנוכרי עני יקדים הישראל.
ג. "לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי" [דברים יד, כא] ודרשו דגוי ע"ז [כ.] מכאן שיש להקדים נתינה לגר ממכירה לנוכרי. וכתב הרא"ש בתשובה סימן י' להוכיח מכאן שאם בשביל גר תושב שאינו מקיים אלא ז' מצוות בני נח ומותר בנבילה אתה מצווה להחיותו שנאמר "גר ותושב וחי עמך", ואפי' במקום הפסד ממון עליך ליתן לו בחנם ולא למכור לנכרי, אם כן הוא הדין בישראל, יש להקדים המכירה והקניה עמו אף במקום הפסד ממון. [ולא רק במקום מניעת ריוח, כמבואר בנבילה שיש ליתנה חנם וזהו הפסד ממון, ולא למכור לנוכרי].
אמנם כל זה דווקא במקום הפסד מועט, אבל אדם שעיקר פרנסתו מלהלוות בריבית לנכרים, אינו צריך להקדים הישראל ולהלוותו בחנם.
ושיעור הפסד מועט לא נתבאר בדברי הפוסקים כמה הוא, אך זה ברור כי שיעור ההוזלה מגיע לעשרות אחוזים למוצר ודאי שיש להתיר ליבא אף מנוכרי.
אפשרות נוספת הוא לייבא ממפעלים בחו"ל השייכים ליהודים שבזה אין את דין הקדימה הנ"ל אך כאן יש לדון בכל פרט י הלכות היורד לאומנו חבירו המבוארים בארוכה בהלכות נזקי שכנים [חו"מ סי' קנו], וכתב שם הרמ"א בסעיף ז' וז"ל: יש אומרים הא דבי העיר יכולים למחות בבני עיר אחרת [שלא יבואו למכור ברשותם] היינו דווקא בדליכא פסידא דלקוחות שמוכרים כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר, אבל אם נותנים יותר בזול או שהיא יותר טובה שאז נהנים הלוקחים אין מוכרי הסחורות יכולים למחות עכ"ל.
מבואר בדברים אלו שישנם ב' אופנים להתיר היבוא: א. מחיר מוזל. ב. איכות המוצר, כלומר אם המוצר מחו"ל איכותו עדיפא ניתן לייבאו על אף ההפסד שיגרם לבני המקום.
נתון נוסף שיש לקחת בחשבון בהיתר היבוא, הוא ההכנסה לקופת הציבור ממיסי היבוא לעומת ההוצאה שתיגרם לקופת הציבור כתוצאה מהצורך בתשלומי קצבאות אבטלה לאותם פועלים שיאבדו את מקומות עבודתם.
לסיכום , נמצאנו למדים כי במקרה של פער משמעות, במחיר או לחילופין איכות מוצר עודפת יש להתיר את הייבוא תוך מתן קדימה ברורה לבעלי מפעלים מבני – ישראל.
(בא תשעב)