הרב שי פירוןלדמותו של רבי זאב וולף מזאבריז
חמישה בנים היו לו לרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב (1726 – 1786), המכונה "המגיד מזלוטשוב". המגיד, מתלמידיו הראשונים של הבעש"ט, ראה בכל אחד מילדיו ניצוץ של אחד מחמשת חומשי תורה. בנו השלישי, רבי בנימין זאב וולף מזאבריז, היה כנגד חומש ויקרא. בילדותו היה נער שובב שהתנהגותו הטרידה את הוריו. מספרים, שכשקרבה שנת הי"ג שלו, נטל אביו את בתי התפילין ומילא אותם בדמעות, תפילות ותחנונים. אח"כ ניגב אותם, הניח בתוכם את הפרשיות ותפרם. באורח פלא, משהניחם בפעם הראשונה, הפך לנער טוב לב ורגוע. כ'ילד של ספר ויקרא', הביט על כולם בעין טהורה. לכל אחד מישראל היה קורא 'צדיק'.
פעם אחת נפלה קטטה בין אשתו לבין המשרתת שלה. בעלת הבית האשימה אותה בשבירת כלי יקר ערך ותבעה את שוויו. משנמשך הריב החליטה אשת הצדיק להזמין את המשרתת לדין תורה אצל הדיין המקומי. כשעמדה לצאת מהבית ראתה שגם רבי זאב וולף התלבש ויצא גם הוא מהבית. "לאן" שאלה, השיב: "לדין התורה, אצל הרב" אמר. "אין צורך" השיבה הרעיה. "אני יודעת להסתדר". התבונן בה הצדיק ואמר: את וודאי תדעי לשטוח טענותייך. אבל אותה יתומה מסכנה, המשרתת שלך, היא לא תדע להסתדר. אהיה לה לסניגור".
הקמת ביתם של יצחק ורבקה מצריכה עיון רחב. בסופו של תהליך מתאר הכתוב את רגע ההכרעה: "וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה? וַתֹּאמֶר: אֵלֵךְ".
אלא שכאן מוסיף הפסוק פרט לא ברור: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ ". מדוע שלחו אתה את המינקת? נראה שמדובר במנהג רווח אצל בני עשירים. לכל ילדה יש מטפלת אישית הצמודה אליה. אולם, נראה שמשקלה של המינקת גדול מהמקובל. בפרק ל"ח מתואר מותה של המינקת: "וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת". זהו אירוע חריג, שהכתוב מציין גם את שמה של המשרתת, גם מזכיר את מותה ואת המקום המכובד בו נקברה (מִתַּחַת לְבֵית אֵל), ניתן שם למקום קבורתה. רש"י והחזקוני סבורים שמדובר באותה מטפלת המוזכרת בפרשתנו. היא הגיע לגיל מופלג, ועתה כשהולכת לעולמה נותן לה בנה של רבקה, יעקב, כבוד גדול.
נחמה ליבוביץ ע"ה הציע להקשיב ל'מוזיקה' של פסוק המתאר את נישואי יצחק ורבקה: "..בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה" (כ"ה, כ'). ארמי-ארם-ארמי מנגנים חזק: רמאי-רמאי-רמאי. אז איך גדלה צדיקה כמו רבקה בבית לבן? תרגום יונתן מתרגם את המילה מינקת: "וְיַת פַּדְגְוָותָהּ", כלומר, הפדגוגית שלה המחנכת שלה.
רבקה לוקחת את המינקת כי היא מבינה שעל אף שהייתה אחראית ללבושה ולמחסורה הפיזי, הוא זו שהעניקה לה חיים עם צליל אחר. לא רמאי – רמאי – רמאי כי אם צדיק- צדיק – צדיק. לכן כששואלים את פי הנערה היא לא מהססת להסכים.
אנו נוטים לזלזל בתפקידם החינוכי של אנשי שירותים: המטפלת של הילדים שלנו בעודם רכים בשנים, של הסייעת הגן, של השרת בבית הספר. זו טעות. לאנשים האלה משקל חינוכי רב. ראו את תרומתה של מינקת רבקה לעיצוב אישיותה.
יעקב הבין זאת. לכן התאבל מרה על מותה של המחנכת של אימא שלו. רבי זאב וולף הבין זאת. לכן ביקש להגן על המשרתת שאולי שברה כלי, אבל תרומתה גדולה מנזקיה.
(חיי שרה תשעז)
