הרב שי פירוןרבי מרדכי מנשכיז
אנו ממשיכים במסענו בעקבות אדמו"רי הדורות הראשונים של תנועת החסידות. בשבוע שעבר עסקנו בילדיו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. השבוע ניפגש עם אחד מתלמידיו: רבי מרדכי מנשכיז (1741 – 1800). לצד היותו אדמו"ר היה רבי מרדכי פוסק הלכה, בעיקר בדיני עגונות. יתכן ושילב בין רוח הקודש לה זכה לבין המשימה הקשה של התרתן. בספרו "רשפי אש" (פרשת ויחי), כתב דברים המעידים יותר מכל על אישיותו: "בזאת יבחן הצדיק האמתי: אם בסביבתו במרחק חמישים פרסה ישנה אישה מקשה לילד, ואותו צדיק אינו מרגיש הייסורים וחבלי הלידה כמוה ממש, כדי להצטער עמה ולהתפלל בעדה, איך אפשר לקרוא לו צדיק"?
ופעם, שאלוהו, "האם אמת הוא מה שאומרים הבריות שכבודו רואה הכל ושומע הכל"? השיב: "שים לב לדברי חכמינו: 'עין רואה ואוזן שומעת'. האדם נוצר לראות ולשמוע כל מה שהוא רוצה". ועוד, סיפרו על מה שלמד ממנו בנו. מסופר ששניים באו לדין תורה בפני בנו, ר' לייב המקובל, הם דיברו בתקיפות, האשימו איש את חברו ברמאות. נקש הרב על השולחן ואמר: "כשהייתי נער ולמדתי את כוונת האותיות, הושיבני פעם אבי לצדו ואמר לי: 'בני, דע לך שהי"ת הוא האמת. כשאתה מדבר אמת, אתה קשור לה', כשאתה מדבר שקר, אתה נכרת מה". אז, קבלתי את הסגולה שלא אוכל לשקר. כשאדם מדבר שקר בסביבתי, איני יודע ואיני מבין מה הוא סח. אני רואה אתכם עכשיו מנענעים בשפתיכם, אבל אני לא שומע אלא רעש פרוע וחסר שחר. לכן, או שתדברו אמת, או שתלכו מכאן!"
פרשת השבוע מעמתת אותנו עם שתי נקודות מרכזיות: עם העיוורון והשלכותיו, ועם ההבחנה בין אמת לשקר. "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי". לא רק על עיוורון פיזיולוגי מדבר הפסוק. הוא נוגע גם בחוסר היכולת של הורים לראות את נקודות התורפה של ילדיהם. עשיו בוחר, ולא בכדי, במילה "הנני". זה מעלה את דמותו של סבא אברהם, "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַבְרָהָם. וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי". לשונו החלקה של עשיו גורמת לעיוורונו של יצחק. לכל אורך התנ"ך נפגוש בהורים ענקי רוח, המלמדים זכות על ילדיהם. עלי הכהן סרב לראות את מעשי ילדיו. מחד: " וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת ה'", ואז: "וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת", עד שהעיוורון גרם לכך שהעובדות הפכו לשמועות: " אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ".
אולי זה לא נשלט. לפעמים אנו הופכים לעיוורים וחרשים. לא רואים תמונה מלאה. מעשה תמים, אבל הרסני. יצחק לא רואה את מעשה עשיו. אולי יעקב לא רימה אותו. אולי יצחק לא רצה לראות. לא את עשיו ולא את יעקב. רצה לראות תמונה לא קיימת.
גם השקרים שלנו לא באים תמיד מפני מאיסה באמת. לפעמים, ההצמדות לאמת באה ממקום של שקר. לפעמים ההדבקות באמת מבטיחה החמצה. הבחירה באמת העובדתית הינה מאיסה באמת כדרך חיים, האמת כמכלול. זהו הניסיון בפניו עומד יעקב. הצורך שלו לבחור בשקר עובדתי בא בשל רצונו לכונן חיים של אמת. בלשונו של השפת אמת: " יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאים לעשות ע"י ערמה…כיון שעיקר הרצון לבא לאמת אינו בכלל שקר ואדרבה זה תיקון השקר" (תולדות תרל"ג). מעניין שדווקא על יעקב נאמר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה פרק ז'). לראות את האמת זו מלאכה מורכבת ולא פשוטה. מיעקב אבינו ועד רבי מרדכי מנסכיז, למדנו על מורכבותה ועל מחיריה.
(תולדות תשעז)
