הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)לאחר שהגביע נמצא באמתחתו של בנימין, באה לידי מבחן קשה ומאתגר הערבות שלקח יהודה על עצמו בפני אביו.
יהודה בחר לקחת על עצמו אחריות עצומה ומחויבות גדולה כלפי אביו- להיות ערב להשבת בנימין הביתה ממצרים: "… אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים" (בראשית מג ח-ט). "אנכי אערבנו- שאשים נפשי ועיני עליו לשומרו, מחמה ומצנה ומחיות רעות ומליסטין, אמסור נפשי עליו, וכל טצדקי דאית לי למעבד אעשה בשבילו בכל מאמצי כחי" (רבי יוסף בכור שור, שם). קבלת האחריות של יהודה מפיסה את דעתו של יעקב ואת חוסר האמון שלו. בלי ערבות זו הוא לא היה מסכים לשלוח עמם את בנימין למצרים, לא היה מתאפשר לרדת שנית למצרים כדי להביא משם אוכל, והמשפחה לא הייתה יכולה להמשיך ולהתקיים.
הבחירה של יהודה לקחת על כתפיו אחריות כה כבדה, אינה טבעית. אחריות מסוג זה נופלת בדרך כלל על כתפיו של הבכור (יהודה היה הרביעי מבין הבנים עי' מש"כ בשם הגר"א ב'קול אליהו' בראשית מד יח). סביר להניח שבבחירתו לקח יהודה בחשבון את גודל האחריות ואת הסיכונים הצפויים בעמידה מול ה'משנה למלך מצרים', שליט כל יכול, המעליל עליהם עלילות, ומגלה התעניינות מחשידה במשפחת בית יעקב.
עפ"י הזוהר, המחויבות המקסימאלית האפשרית של הערבות כוללת גם מחויבות עליונה, של העולם הבא: "והוה ערב לגביה דאבוי ביה בהאי עלמא ובעלמא דאתי" (בעולם הזה ובעולם הבא א.ש), (בראשית ח"א דף רו א).
יהודה לוקח את הערבות שלקח על עצמו למבחן עליון. הוא מתייצב בנחישות ובתבונה בפני יוסף להגן על בנימין. זהו מאבק איתנים מול מי שנדמה כשליט כל יכול, עריץ וחסר לב. "… ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה" (מד, יח). "ואל יחר אפך בעבדך- שהרי יש לחוש לחמתך, משום 'כי כמוך כפרעה'- שניכם שוים בגדולה ויראתי מחרון אפך, כי למי אקבול עליך, לפיכך צריך אני שתשים לבך לויכוח שלי" (חזקוני שם). יהודה מבין את הסיכון שיש בהתייצבות מול יוסף ומצד שני הוא מבין שמדובר בעלילה שקופה: "כי ירא אני לומר לך בפירוש מה שעם לבי, כי יודע היה יהודה, כי יוסף ציוה לתת הגביע באמתחת בנימין, וכו', אלא היה ירא לומר לו בפירוש. ולכך אמר לו כשתבין 'אל יחר אפך בעבדך' אם אני מוכיחך, כי כמוך כפרעה- כי יודע אני שאתה כמלך, ואין לומר למלך בליעל!" (בכור שור שם).
יהודה מוכן לשלם מחיר כבד כדי לעמוד במחויבות שלקח על עצמו, בעצם סיכון חייו בהתייצבות מול יוסף, ובנכונות שלו להיכנס לכלא במקומו: "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמור: אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו" (מד לב – לד). "לפיכך אני מבקש להיות עבד תחתיו כדי שלא אחטא לאבי כל הימים כמו שקבלתי עלי" (ספורנו שם פסוק לג). העמידה האיתנה של יהודה מובילה לבסוף למפנה הדרמטי, ויוסף מתגלה לאחיו!
עולם הבחירה האנושית מתאפיין בכך שהאדם נדרש גם לעמוד במבחנים שיאתגרו אותו. עצם הבחירה היא קושי מסוג אחד, אולם גם לאחר שהבחירה התקיימה וההחלטה נפלה, יש לקחת בחשבון שהבחירה עלולה לעמוד במבחן, ומימושה יצריך התמודדות עם אתגרים מסוגים שונים, לעיתים אף קשים מאד, ולמרות זאת נדרש לעמוד בבחירה שלנו, ולא לחזור בנו ממנה.
אף על פי כן, הבחירה עומדת למבחן אמתי רק כאשר המבחן מתרחש בפועל במלא עוצמתו, או אז העמידה האיתנה והנחישות לדבוק בבחירה ולא לוותר עליה אינה פשוטה. יהודה עומד במבחן של בחירתו שלו, ובכך מביא למפנה. (ויגש תשע"ח)
