אמת ליעקב

מידתו של יעקב 'אמת': "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז כ). מידת ה'אמת' היא אחת ממידות היסוד בבניין עולמם של היחיד והאומה.
כיצד ניתן להגדיר את מידת יעקב כ'מידת האמת', כשאנו קוראים על קניית הבכורה, ולקיחת הברכה מעשיו, "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (בראשית כז לה). ואח"כ התנהלותו מול לבן "אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות" (רש"י בראשית כט יב)?
ומה מועילה 'קניית הבכורה'? וכי הקניין משנה את האמת ואת המציאות שהייתה בלידה?
'מידת האמת' של יעקב הייתה 'מידת האמת המוחלטת', הדבקה במידת האמת האלקית: "חותמו של הקב"ה אמת" (שבת נה א). כשם שהקב"ה 'אחד', גם אמיתתו היא אחת ואין בלתה. "על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום" (אבות א יח). תורתו 'תורת אמת' (מלאכי ב ו). "אשר נתן לנו תורת אמת".
מידתו יעקב היא האמת השמימית שאינה תמיד תואמת את המבט הארצי-אנושי של עולמנו, 'עלמא דשקרא'. "וזהו מדת ה'אמת ליעקב' שהוא מצד עצמיותו בתמימות. אבל מצד העולם הזה שיש מציאות רמאות וצריך להיות אחיו של רמאים ברמאות, אין האמת נגלה כלל כי הוא 'עלמא דשיקרא' השולט בימי עולם הזה" (מחשבות חרוץ יד).
על לידת יעקב ועשיו דרשו: "בדין היה אוחז בו לעכבו! יעקב נוצר מטיפה ראשונה, ועשו מן השנייה. צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן בה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה. נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין" (רש"י בראשית כה כו).
משל השפופרת מבאר את האמת שבחתירת יעקב למעמד הבכורה השלם.
לבכורה יש שתי פנים: המהותית הנסתרת והטבעית הגלויה. הבכורה המהותית היא המעמד הרוחני המועדף שבעצם ההיווצרות מהטיפה הראשונה, ויש בכורה טבעית חיצונית לה זוכה הבכור מתוקף שהוא נולד לעולם ראשון ועל כן הוא מועדף מבחינה חומרית.
בהריונות נפרדים, הבכורה היא מובהקת גם בפן המהותי וגם בפן הטבעי. כאשר הבנים נולדים מאותו הריון, הבכורה המהותית שייכת למי שנוצר ראשון והבכורה הטבעית למי שיצא ראשון לאוויר העולם. יעקב נוצר ראשון, ונולד השני. ועל כן חתירתו לזכייה מלאה בבכורה משקפת את האמת המוחלטת. קנית הבכורה, לא נצרכה לבכורה המהותית, אלא לקנית הזכויות החומרית העודפות שנבעו מהבכורה.
הסתירה בין האמת המוחלטת, לבין המציאות בעולם הטבעי, יוצרת קונפליקט שמחייב הסדרה, ומדגיש את מידת האמת. פעמים ההסדרה האמתית נראית בעולם הטבעי כרמאות. כגון במקרים שבהם "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום" (יבמות סה ב).
מידת האמת המוחלטת שנלמדת מיעקב אמורה להתוות את הדרך בכמה מעגלים. בין אדם לקונו, בין האדם לעצמו, ובין אדם לחברו.
בעל מידת האמת ישתית את חייו בצורה מדוקדקת רק על האמת, ולא יוותר על האמת גם אם היא תובענית ודורשת התמסרות ותשלום מחיר כבד. החתירה לאמת מביאה לדייקנות ולדקדקנות, ללא פשרות, לאמת שלמה, שכן 'חצי אמת היא שקר מוחלט'.
התחושה של האמת הפנימית והאמונה בצדקתה נותנת כח להתמסר עד כלות. "האמת אינה פחדנית ולא ביישנית" (מאמרי הראיה עמ' תנח).
בדור הגאולה "האמת תהיה נעדרת" (סוטה מט ב). בעידן ה'פוסט מודרני' ישנה התכחשות לאמת אחת מוחלטת, העולם הופך ל'ממלכת הספק' ול'נרטיבים'. ושאין אמת מוחלטת כל נרטיב הוא בערבון מוגבל, אין הצדקה להתמסר ולהירתם אליו.
ה'תקינות הפוליטית' (הפוליטקלי קורקט), כופה את המוסכמות לא פעם בניגוד לאמת ובהתעלמות מהמציאות. בתרבות הפוליטית יש אנשי ציבור שמציגים את התמונה והמציאות, באופן מוטה שיתאים לאג'נדה שלהם, או מבטיחים הבטחות שאין להם כוונה לקיים.
האמת היא המכנה המשותף והדבק הקולקטיבי המאחד של עם ישראל: "אך עמי המה בנים לא ישקרו" (ישעיה סג ח). עם ישראל מבקש להתקיים בצורה ריבונית בארצו משום שהוא חש באמת הגדולה שבעצם קיומו. כאשר אבדה מידת האמת מישראל בא חורבן על הקיום הקולקטיבי: "לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה" (חגיגה דף יד א). והיא תשוב ותבנה עם שובם של אנשי אמנה לתוכה (קול התור ה א).
(תולדות תשעז)