אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])כל כך התרגלנו מילדות לפסוק המכונן בעשרת הדיברות- "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ.." , שאנחנו לא שואלים את עצמנו שאלה פשוטה- למה המילה 'כַּבֵּד' דווקא? מה בדיוק פירוש המילה הזו? איך בדיוק מקיימים אותה?
לכאורה, במצווה הקשורה להורים, היינו מצפים אולי למילה אחרת- אולי – 'אהוב את אביך ואת אימך', או 'דאג לכל צורכי אביך ואימך' וכן הלאה, ולכן מתעצמת השאלה למה בחרה התורה בהקשר הזה של היחס להורים להשתמש דווקא במילה כַּבֵּד? לכאורה הציווי לא ממש ממוקד ובהיר- המילה כבוד היא מילה סובייקטיבית, ולכל אחד יש את הדרך שלו לבטא ולהביע כבוד, אם כן איך מצווים על כבוד?
נכון שחז"ל נתנו גדרים הלכתיים למילה כבוד- לא לשבת במקומו של האב, לא לחלוק עליו וכן הלאה, ואעפ"כ המילה כבוד מצריכה עיון.
הרמב"ן, כיתר הפרשנים, קושר בין הכבוד לבורא לבין הכבוד לאב, שהרי שלושה שותפים לו באדם. וכך לשון הרמב"ן: "כבד את אביך- הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בענייני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כעניין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה כאשר צויתיך בכבודי, כן אנכי מצווך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך."
וממשיך הרמב"ן ואומר ברוח השאלות שהעלינו לעיל, וכך לשונו: "ולא פירש הכתוב הכבוד, שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך, שיודה בו שהוא אביו ולא יכפור בו לומר על אדם אחר שהוא אביו, ולא יעבדנו כבן לירושתו, או לעניין אחר שיצפה ממנו, ולא ישא שם אביו וישבע בחיי אביו לשווא ולשקר..".
ומסכם הרמב"ן ואומר: "ויכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים, כי בכל כבודו נצטווינו".
אולי דווקא בגלל שאין למילה כבוד ביטוי מעשי ממוקד ומדויק, אלא זו מילה רחבה ש'יכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים', לכן השתמשה התורה דווקא בה.
מערכת יחסים בין ילדים והורים היא מערכת יחסים שקשה ואולי גם אסור לתחום אותה בהגדרות יבשות של 'עשה' ו'לא תעשה', שאם כך תצווה התורה, עלולים היחסים להיות יבשים, פורמאליים, ועל פי הספר. כבר אמרו לנו חז"ל שאדם יכול לכבד את אביו על פי הספר ולרשת גיהנום, או להעביד את אביו בפרך ולזכות לגן עדן. תלוי מה הסיטואציה.
יחסי הורים וילדים זה דבר מורכב ורגיש- משני הצדדים. יש גילאים שונים, ושינויים שונים ביחסים הללו. יש יחסי הורים וילדים בגיל ההתבגרות, ויש יחסי הורים וילדים בגיל הזיקנה, והמציאות משתנה ומורכבת. אי אפשר לצוות עליה במילים משפטיות יבשות.
אולי לכן השתמשה התורה במילת הקוד הכוללת הכל- כַּבֵּד. אי אפשר אולי לכמת אותה, אבל היא בעצם עמדת המוצא והבסיס ליחס להורים- כבוד.
מה זה בדיוק כבוד? יש כנראה ביטויים שונים למילה הזו. בתקופות שונות, בעדות שונות, נתנו האנשים פירושים שונים לדרך בה יש לממש את המילה הזו בחיי היום יום ובמשפחה. ועם כל השוני שנבע ממנטליות ומסביבה שונה- הכותרת הבסיסית ליחס להורים הייתה- כבוד.
יש שני אבות שבני האדם מצווים לכבדם- האבא שבשמים והאבא שבארץ, ושניהם ביחד עם האימא בשותפות מלאה, והחוט המשולש הזה כולו אומר כבוד:
"ת"ר נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך. השווה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום. נאמר 'איש אמו ואביו תיראו' ונאמר 'את ה' א-להיך תירא ואותו תעבוד'. השווה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום. נאמר 'מקלל אביו ואמו מות יומת' ונאמר 'איש איש כי יקלל א-להיו ונשא חטאו'…וכן בדין ששלשתן שותפין בו. ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני".
(יתרו תשפ)
