משמעות המילה 'חָלוּץ' ופירושה בעברית הם- זה ההולך בראש המחנה, פורץ דרך, ראשון להתייצב למשימה וכו'.
כך למשל יאמר יהושע לעם לפני הקרב הראשון בארץ ישראל בגזרת יריחו- 'וְהֶחָלוּץ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם'.
מעניין לראות שהמילה הזו 'חָלוּץ' בהטיותיה השונות, חוזרת על עצמה מספר פעמים בהקשר של הכניסה לארץ ישראל והמלחמה עליה, ובשיח המתנהל בין משה רבנו לבני גד ובני ראובן על מפתנה של הארץ המובטחת.
בני גד ובני ראובן אומרים למשה: "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם.."
ב

תגובה לכך אומר להם משה: "..אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה, וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן.."
על כך עונים לו בני גד ובני ראובן: "וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר".
המילה הזו הקשורה לעליה והכניסה לארץ ישראל תופסת מקום מרכזי לא רק בכניסה הראשונה של יהושע לארץ, אלא גם בדור שלנו.
עם תחילת התנועה הציונית נקראו ראשיה ומתיישביה שפעלו למען העלייה לארץ ובנייתה- 'החלוצים'.
כאשר נדרש דוד בן גוריון להגדיר את החלוציות הוא אמר:
"חלוציות זוהי הכרה בשליחות היסטורית והתייצבות ללא תנאי וללא רתיעה מכל קושי וסכנה.. חלוציות – זהו הכישרון המוסרי וההכרח הנפשי לחיות יום יום לפי צו המצפון ולפי תביעת היעוד."
בהקשר זה זאב ז'בוטינסקי תיאר פגישה של עם טרומפלדור בשנת 1916, בה הוסבר לו על מושג החלוץ :"זהו מושג רחב הרבה יותר מ"צועד בראש"… לנו דרושים אנשים מוכנים 'לכל', לכל מה שתדרוש ארץ ישראל.."
בשנת תרפ"ט, 1929, הסופר והמשורר לֶוִין קִיפְּנִיס כותב את שירו המפורסם 'מי יבנה בית' המתאר את האווירה בארץ ישראל מאז תקופת העלייה הראשונה עד העלייה הרביעית, תקופה של התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות:
"מי יבנה יבנה בית בתל אביב?
אנחנו החלוצים נבנה את תל אביב..
מי יזרע יזרע שדה בתל חי?
אנחנו החלוצים נזרע את תל חי
מי ישתול ישתול פרדס ברחובות?
אנחנו החלוצים נשתול ברחובות.."
העולה מכל זה מימות משה ויהושע עד ימינו- שמילות הקוד והמפתח לעלייה לארץ וההתיישבות בא היא חלוץ, חלוצים וחלוציות.
במילה הזו טמונה משמעות נוספת, והיא להיחלץ ממקום וממצב מסוים. כמו לחלוץ פקק מבקבוק, או להיחלץ ממיצר.
החלוץ הוא זה המצליח לצאת ממצב או ממקום בו היה לחוץ, ותוך גילוי חלוציות, הובלה, מנהיגות ופריצת דרך, מצליח להגיע אל מקום אחר, ולייצר מציאות חדשה.
מאז ולתמיד ארץ ישראל הצריכה חלוצים וחלוציות. כאלו שילכו בראש המחנה, יסחפו אחריהם בלהט, יובילו אל מימוש החזון והגשמת היעדים.
במשפט המכונן, הערכי, המוסרי והאלמותי הנוקב, אותו אומר משה רבנו לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה", מציב משה לעם היהודי לא רק רף מוסרי וחברתי, אלא גם מטמיע את מילת הקוד שהיא המפתח לארץ ישראל- 'חֲלוּצִים'.
