"על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, על האמת ועל השלום, שנאמר: 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [אבות פ"א מ"ח]. המשפט הוא אחד משני מרכיבי מטרת החינוך של אבינו אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". ומסיבה זו ציוותה אותנו התורה: "שופטים ושוטרים תתן לך", וחז"ל אמרו: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו". על כן, כל חברה המבקשת להתקיים, חייבת לכבד ולשמור מכל משמר את המערכת המשפטית שלה. יחד עם זאת, אין ללכת בעיניים עיוורות אחר החלטות משפטיות.
ההיסטוריה האנושית מלאה דוגמאות של ניצול המערכת המשפטית כגיבוי להחלטות מושחתות. בספר קהלת מציין שלמה המלך את הצמידות של הרשע למשפט. אילו היה כתוב בקהלת: "מקום הרשע שמה המשפט" הייתה האמירה הזו חיובית, שבמקום שיש רשע צריך להעמיד מערכת משפטית שתמגרו, אבל שלמה המלך אומר: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע", שהיא אמירה הפוכה שכוונתה שהמשפט נותן גב וגיבוי לרשעות ולרשע.
את ניצול המערכת המשפטית לעשיית רשע פוגשים כבר אצל אנשי סדום, שעיקר חטאם שהמערכת המשפטית של סדום לא רק שלא הגנה על העשוקים הנרדפים אלא עוד גיבתה את הממסד של סדום להוציא אל הפועל את החלטותיהם הרעות. מטעם זה דאגו בסדום במנוי השופטים שהם יהיו אומרי הן.
את ניצול המערכת המשפטית כדי לגבות עוול ורשע מוצאים כבר בדור המבול, ש"בני הא-לוהים", (שהם בני השופטים), השחיתו ראשונה ומהם למדו כל בני הדור [ספרי, בהעלותך]. ההשחתה התפשטה עד שאמר הקב"ה: "לא ידון רוחי באדם". את חטאם הסביר רבנו בחיי: "על דרך הפשט 'בני הא-להים' (הם) השרים והשופטים, לפי שהשופטים נקראים 'אלהים' כעניין שכתוב: 'א-להים לא תקלל', ומתרגמים: 'דיינא'. ואמר הכתוב כי אותם בני השופטים שהיה להם לעשות משפטיהם היו עושים חמס עם בנות האדם באונס וברצון". לפי פירושו כבר בימי דור המבול, המערכת המשפטית לא זו בלבד שלא סייעה לעצור את השחיתות, אלא אף הייתה היוזמת אותה וממנה למדו המוני העם. ואמר רשב"י במדרש [ב"ר כו]: "כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה".
וכך ממשיכה המערכת המשפטית למעול בתפקידה, כמו בתקופת השופטים, עליה אומר המדרש: "ויהי בימי שפוט השופטים. דור שהיה שופט את שופטיו, היה הדיין אומר לאדם: טול קיסם מבין שיניך, והוא אומר לו: טול קורה מבין עיניך. יותר תועבות עשה השופט משאר העם". ניצול המשפט לעשיית עוול חוזר גם בתקופת המלכים, כשרצה אחאב את כרם נבות, למרות שהייתה לו היכולת ליטול אותו בכוח, אין הוא משתמש בכוחו אלא שבעצת "צוות הארמון" שלו אוספים את השופטים ואת השרים- "ויעשו אנשי עירו הזקנים (הם השופטים) והחורים (השרים וסגניהם) אשר היושבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל", והם נותנים גבוי חוקי שמסייע לאחאב להוציא לפועל את זממו לנצל את המערכת המשפטית לעשיית עוול.
בתקופה מאוחרת יותר מזהים זאת חז"ל אצל מלכות רומי בהסבירם מדוע המשיל הכתוב את מלכות רומי ל"חזיר", ומובא במדרש [בראשית רבה סה]: "למה הוא מושלה (את מלכות רומי) בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראת כאלו מצעת את הבימה (עורכת בימת משפט)".
על כן, עם כל חשיבות המשפט, אל לו לאדם לומר אמן על כל החלטה משפטית, אלא עליו לבחון כיצד מתנהלת המערכת, עד כמה היושרה של השופטים והאם במבחן התוצאה ההחלטה השיפוטית מביאה לצדק או לעוול, חלילה.
(משפטים תשפ)
מקום המשפט שמה הרשע
השארת תגובה