קודש קודשים

מדוע זכה המקום המסוים שבמשכן ובמקדש להיקרא קודש קודשים? מה יש בו שאין בשאר חלקי המשכן או המקדש? התשובה – ארון, לוחות וכרובים!! מה מייצגים 'אביזרים' אלו?
ארון זה מה טיבו? בעקבות דברי הבבלי על הפסוק: "בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ" (שמות כה, טו), כותב בעל ה'משך חכמה': "… ואמרו ז"ל (יומא עב, א): המסיר בדי ארון לוקה. והנה במזבח כתיב (להלן כז, ז) 'והיו הבדים… בשאת אותו', וכן בשלחן (כה, ח), מה שאין כן בארון, הבדים הם קבועים בו תמיד – הלא דבר הוא!". ומסביר זאת כך: הארון מסמל את התורה. מוטות הארון היו קבועים תמיד בטבעות, ובכך נוצר מצב שבו הארון תמיד מוכן לנשיאה. רוצה לומר כי התורה מזמינה כל אחד לבוא ולשאת אותה בכל עת. בניגוד לתפקידים אחרים בעם ישראל שנתפרו לקבוצות מסוימות, כמו הכהונה או המלכות, התורה, כל מי שפותח את ליבו ומתאמץ ללמוד אותה – היא שלו.
מוטות הנשיאה הקבועים אינם עניין טכני אלא מורים לנו כי יש לשאת את התוכן של התורה לכל מקום ולכל תחום בחיים. כתר תורה מונח בקרן זווית וכל הרוצה ליטול, יבוא וייטול. התורה נמסרה למשה מסיני והוא ציווה אותה לכולנו – "מורשה קהילת יעקב". ירושת התורה ניתנה לכל העם ואין לאף אדם מונופול עליה. היא רשומה בטאבו כירושה של כל יהודי באשר הוא, גם לאלו ש(עדיין) אינם חפצים בה !
ומה באשר לכרובים? עליהם כותב הרד"ק: "מעשה צעצועים – כמו צאצאים כמו שאמרו רז"ל כרוב כרביה כי פני נערים היה להם". הכרובים הם הנערים המייצגים את התום והזכות. אלו הם 'התינוקות שנשבו', אלו שמצווים כי 'פניהם יהיו איש אל אחיו' ובכך הם 'יפרשו כנפיים למעלה'.
נמצאנו למדים כי קודש הקודשים אינו מצב של תוספת קודש לקודש אלא העלאת החול לקודש על ידי עירויו בקודש קיים. זהו המכנה המשותף של אביזרי המקום המכונה קודש קודשים.
כך כותב הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל): " ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים".
(תרומה תשפ)