הרב יצחק דביר (מרבני כושרות)את העקרון של "אל תביאנו לידי נסיון", וכן 'מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת', רובנו משתדלים ליישם לפני כל יציאה לטיול או גיחה מחוץ לבית, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בטיול ארוך שאנו עתידים להשקיע בו ממון רב. אנו מתכננים בדיוק היכן נבקר ומה נעשה בשעות הפנאי. כיהודים שומרי מצוות מוטלים עלינו תכנונים נוספים: כיצד נתפלל, היכן נשבות בשבת, וההכנה המשמעותית מכל – מה נאכל והיכן? כשאנו מקפידים לדאוג לכך מראש ולא נוקטים בשיטת 'יהיה בסדר' אנו נמנעים מלהגיע למצבי 'שעת הדחק' שבהם אנו נאלצים להיגרר ולסמוך על שמועות או מוצרים שמלכתחילה היינו מעדיפים שלא לאוכלם.
השלב הראשון: שינוי צורת המחשבה. עם ההתפתחות התעשייתית העולם הקולינרי בימינו מורכב ומסובך הרבה יותר מבעבר. דוגמא להמחשה: אם בעבר היה נכון להניח שמאכל שלא רגילים להוסיף לו תוספות בעייתיות מותר, כיום מאכלים רבים מבושלים במערכות קיטור, ולעיתים מדובר במערכת קיטור אחת שמשמשת יחד אזור תעשיה שלם, במקרה שכזה מבחינה הלכתית מספיק שבאחד מהמפעלים יבשלו מאכל שאינו כשר, כך שכל המפעלים המחוברים אליו אינם כשרים. לכן, עלינו לדעת שמורכב מאוד להשיג בעולם מוצרים רבים שהם כשרים בוודאות, ועלינו להיערך ככל הניתן כך שלא נצטרך לאלתר במהלך הטיול.
השלב השני: מודעות. כשיוצאים לחו"ל צריך לקחת בחשבון שאכילה כשרה באזורים שאינם יהודיים אינה פרויקט פשוט כלל וכלל, וייתכן מאוד שבתמורה לטיול נשלם מחיר קטן בכך שמגוון המאכלים שמהם ניתן יהיה להנות מצומצם יותר.
השלב השלישי: תכנון. כשם שמקפידים לתכנן מראש ולבדוק במפות ומדריכי הטיולים היכן יש מסלולים טובים, תחבורה וכדומה, כך יש לתכנן מראש היכן נאכל את הארוחה הבאה, מתי בפעם הבאה נעבור בחנות כשרה, ולמה נזדקק עד אז. כבר בארץ כדאי לברר על ריכוזים של קהילות יהודיות וחנויות כשרות באזור המבוקש, וכך נדע להיערך בהתאם.
השלב הרביעי: אריזה. כדי להקל על חיפוש מוצרים כשרים בחו"ל, וכדי שלא נצטרך להחליט החלטות מתוך מצוקה, מומלץ לארוז כמה שיותר מוצרי מזון יבשים, שנשמרים לאורך זמן ויוכלו להוות בסיס לארוחה / נשנושים בעת הצורך. לדוגמא: חטיפי אנרגיה, לחמית, פריכיות, קרקרים, שימורים, מנה חמה וכדומה. בעלי התושיה מצטיידים גם באמגזית וסיר קטן ובכך מעשירים את הארוחות הבסיסיות שעליהם נשענים בברירת המחדל.
(מסעי תשעט)
