עדי ארד (זמרת, יוצרת וחזנית אורתודוכסית פורצת דרך, פובליציסטית של טורי דעה)"נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך"
תדמיינו לכם שאתם נמצאים בהופעת רוק בפארק הירקון, קהל של אלפי אנשים ונשים עומדים ומחכים שיתחיל המופע, ואז אחרי פתיחה מרשימה של זיקוקים ומולטימדיה מטורפת, עם אורות וברקים, ומטה שמכה בסלע ונהרות נשפכים ממנו, לפתע עולה הרוקסטאר לבמה. "הולי מוזס" הוא גם הזמר וגם הגיטריסט, הוא גם המתופף וגם הפסנתרן, האמרגן והמופיע, גם היוצר וגם הקוצר.
One man show. בדיוק כמו נטע ברזילי עם הלופר.
אבל הבעיה היא, שהוא לא רק רוקסטאר, שקורע את הים ועושה קסמים עם המוט. הוא המנהיג הרוחני של כל בני ישראל. הוא היועץ, השופט, השוטר, המחנך, הרס"ר, המפקד והפסיכולוג, והרשימה עוד ארוכה.
יכול להיות שגם ביבי נתניהו, ראש ממשלת ישראל המכהן, לפעמים משתעשע ברעיון שאם הוא בעצמו היה עושה הכל, אז הכל היה יותר טוב.
או הכל או כלום.
ולא יהיה כלום כי לא היה כלום
(הייתי חייבת….).
ובפנטזיה ההרואית שלו הוא מכהן גם כשר הפנים, ושר התרבות, שר הבריאות ושר הביטחון….
אבל המציאות כופה התנהלות אחרת, כי זה לא הגיוני לשלוט בלי האצלת סמכויות. זה לא אנושי. אחרת, הבנאדם מתמוטט, קורס או כמו שיתרו חתנו של משה היטיב לתאר – הבנאדם נובל.
אתם מכירים את הנשים הללו, המולטי-טאסקינג, עם ילד אחד על הכתף, לשני היא מלבישה נעליים, והמחבת על הגז, וכשהטלפון מצלצל, היא יודעת שאם היא תבקש שמישהו יביא לה אותו זה ייקח שנתיים, אז היא רצה ככה להרים את הטלפון בעצמה, כי הרי זה יותר קל לעשות הכל לבד מאשר להתחיל להסביר לכולם מה לעשות, איך ואיפה.
אותן נשים לא מקבלות מדליה בסוף היום, הן מקבלות מיגרנה.
משה מקבל עצה מיתרו – להתחיל לחלק תפקידים, לפזר את השליטה, אך עדיין לאחוז במטה.
דרוש ויתור מאד גדול של אגו על מנת לעשות זאת.
זה קצת כמו לומר: אני זקוק לעזרה.
וכמו שאתם יודעים, לגברים רבים ואף לנשים מסוימות, שלא לומר פולניות (גילוי נאות – הכותבת הינה פולניה, בכל אופן – חצי פולניה) מאד קשה להצטייר כאדם נזקק. כמסכן כזקוק לעזרה.
"אני כבר אסתדר לבד", זאת האחות החורגת הקצת יותר יפה של "אני כבר אבשל לבד… בחושך".
הצורך קיים, אך הקושי הוא לומר באופן הכי פשוט, "אני לא יכול ולא רוצה לבד, אני צריך עזרה".
רק אנשים עם צניעות פנימית מסוגלים להיעזר באחרים.
לא סתם אומר השיר "אני ואתה נשנה את העולם" ולא 'אני ורק אני אשנה את היקום'.
כשהעול מתחלק ומתפזר נכון, התוצאה יכולה להיות טובה וארוכת טווח יותר.
לראש הממשלה נועדו שרים שיעזרו לו להנהיג נכון,
לאמא המולטי-טאסקינג נועד אבא שייתן יד, אמא שתבוא לעזור או מטפלת שניתן לשכור.
ולפולניה נועד הפולני שיבשלו שניהם יחד בחושך…
אז משה קיבל עצה טובה ומלאה באהבה – עדיף לחלוק בעול, מאשר לקמול ולנבול.
(יתרו תשעט)
