יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"להפרשה עוסקת בשלש המכות האחרונות, במהות הלילה בו עם ישראל אוכל את זבח הפסח ובראיה היסטורית בה הוא מתחיל את מסעו כעם.
שוב גם בולטת ההנחיה לישראל ל״נצל״ את מצרים ולצאת ברכוש גדול. נושא זה מופיע בברית בין הבתרים בדברי ה׳ לאברהם, מופיע בהתגלות ה׳ למשה בסנה, ומופיע שוב בפרשתנו ויותר מפעם אחת.
״ דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ויתן ה׳ את חן העם בעיני מצרים, גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם״ (יא׳ ב׳ ג׳).
האם זה הדבר הכי חשוב עכשיו לביצוע טרם היציאה ממצרים, לקראת לילה מלא פעילות וניסים? ומהי מהות המהפך בהתייחסות למשה – הפעם כאל איש גדול – בנוסח שמזכיר את מרדכי ממגילת אסתר, וזאת לא רק מול ישראל אלא מול המצרים?
אלא, יש לראות את המהלך כולו בפרספקטיבה היסטורית ומקומית כאחד. כבר אחרי מכת הברד הזדעזעה מצרים ואירעה שם בפועל ״מיני הפיכה״. עבדי פרעה ומשרתיו מבינים שהם לקראת חורבן.״ ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ה׳ אלוהיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים״ (י׳ ז׳). העם, המנהיגות והפקידות הבכירה מבינים שהם לקראת הסוף, אולם אין להם את הכוח לבצע הפיכה שלמה.
לכן הם מתחילים ממש לחזר אחר בני ישראל ומשה מקבל מקום של כבוד גם בעיני העם המצרי, בתקווה שהם ימליצו עליהם טובה לפני ה׳, ויחסכו מהם את המשך המכות. על רקע מצב זה בני ישראל מרגישים כחברים של המצרים ולא כעבדים הנחותים כפי שהיו אך אתמול. אך עדיין מה עניין ההנחייה שנתן ה' לקחת רכוש מהמצרים?
כדי לבנות את עם ישראל כעם בן חורין עם הפנים קדימה, ולא עם עבדים במנוסה המשוטט ללא מטרה במדבר, על עם ישראל לנצל את הזמן הקצר ולרכוש ארבעה ״נכסים״ עיקריים.
הראשון – להבין שהוא אדון לעצמו ושולט על הזמן שלו, בניגוד לתקופת היותו עבד. עתה עליו לקבל את לוח הזמנים העברי, שהינו על פי הירח, ולעזוב את לוח השנה המצרי שמתבסס על תנועת השמש, שהיוותה אחד מאלוהי מצרים הרבים.
הנכס השני – לבוז לאליל מצרים השני – הוא הצאן, ולקחת את הצאן בפני כל השכנים בהתרסה, לקושרו למיטה לאורך ארבעה ימים ובסוף גם לשוחטו. בכך גם ישראל עוזבים את עבודת האלילים.
הנכס השלישי – בניית התא המשפחתי שהתפרק כליל בתקופת העבדות. כעבדים האדון מחליט על המשפחה. עתה יש לשים את המשפחה ביחד כקבוצה הגרעינית העיקרית החוגגת את יציאת מצרים ואוכלת את קרבן הפסח ולחדש את מושג כיבוד ההורים ויחסי הורים וילדיהם.
הנכס הרביעי הינו להיות בעלי רכוש שיאפשר קיום ורווחה, לאחר התחשבנות עם המצרים וקבלת כל הפיצויים תמורת נכסיהם שהשאירו במצרים וחישוב שכר ופיצויי כל שנות העבדות. לא לחינם מקפידים כל המפרשים להסביר כי ״שאילה״ זו של הכלים עניינה מתנה מלאה.
לכן בפרשה זו רואים אנו את ״החודש הזה לכם ראש חודשים״, ״שה לבית אבות שה לבית״, את נוהל קרבן פסח ואת לקיחת הרכוש הנדרש מהמצרים.
לאחר התבססות ראשונית בארבעה תחומים אלו, יכול עם ישראל להתחיל את מסעו ההיסטורי ולהפוך למשפחה ולעם. עוד רגע עם.
(בא תשעה)
