רב ותא"ל. לא כוכב
על פניו, הבחירה ברב רפי פרץ (בן 63) כיו"ר הבית היהודי נראית סבירה. בנסיבות העניין. שילוב של רב (אפילו ללא זקן… ככה שזה נראה פחות 'מאיים' למי שחושש מרבנים) וקצין, סגן מפקד טייסת מסוקים לשעבר, רב צבאי ראשי לשעבר, ראש מכינה קדם צבאית (עצמונה, לשעבר בגוש קטיף, כיום בחבל אשכול) שהעמידה אלפי תלמידים שחלקם הגדול הפך לקצינים וללוחמים ביחידות קרביות, ממלכתי בהשקפתו (בזמן גירוש היהודים מגוש קטיף היה אחד מהרבנים הבודדים שקרא לתלמידיו שלא להיאבק במפנים ולחיילים שלא לסרב פקודה), בן עדות המזרח, מה רע? אלא, שכשמדובר במי שאמור להיות כמגנט לליקוט קולות בקלפי, אז יש להציב מראה. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, במגזר כמו במגזר. הרב רפי פרץ מקורב מאוד לזרם הר המור החרד"לי (גם אם לא יצהיר על כך), זרם שרבים במגזר נרתעים מהשקפותיו ומדרכו. זאת ועוד, יש הטוענים, הרב פרץ וסמוטריץ' לידו (ולא חשוב כרגע מה הסדר ברשימה המשותפת, אם תהיה), זה נטו ימין-ימין של המגזר. מה יש לזרם הליברלי-מתון (שאולי הם הרוב? לא בדקו) לחפש במפלגה שכזו?. ואם באלה לא די, היבחרם (ראו בהמשך) של יוגב ובן דהן אחרי הרב פרץ, מחזקת את הדימוי של המפלגה הזו כחרד"לית נטו. אז מה יעשו 'אחינו' שבאמצע? ה'ליברלים' ובשמם 'המינסטרים'. האמת, לא לכל דבר יש לי תשובה. אבל בחיים יש מה שנקרא 'הוראת שעה'.
וכדי שלא תיאבד הנציגות האותנטית של הציונות הדתית מהכנסת, אולי (גם) זה מחיר שנכון לשלם. בין אם ירוצו לבד, בין אם יתאחדו עם האיחוד הלאומי. הדגש הוא על "אולי". אה, כמעט שכחתי. לרשימת הבית היהודי לכנסת נבחרו מוטי יוגב במקום הראשון (לאחר היו"ר הרב פרץ) עם 439 קולות, הרב ח"כ אלי בן דהן עם 328 קולות, בן ציון דוידי עם 324 קולות. המועצה שבחרה ברב רפי פרץ אמורה לבחור השבוע באשה שתוצב במקום השלישי. ואז, בן דהן ודוידי זזים אחורה. ובמקרה של איחוד עם האיחוד הלאומי-תקומה, הנ"ל יזוזו עוד יותר אחורה. עד כדי סכנה למי מהם שיוותר בחוץ.
ובחזרה לרב רפי פרץ. ההרגשה של החברים במרכז הבית היהודי, לאחר היבחרו של הרב פרץ, הייתה מעולה. מי שמכיר את הרב פרץ יודע שעניין הכריזמה זה לא הצד החזק שלו. הפעם, הוא 'שיחק אותה', דיבר כמנהיג. הוא בא חשבון עם בנט ("יש כאלה שעוברים בבית שלנו, משתמשים והולכים") ולא מעט שם במרכז כבר לא נראו מתגעגעים לבנט, אלא מברכים: 'ברוך שפטרנו'. סביר, שעד שגיליון זה בידיכם, יהיו כבר מי שיוציאו החוצה מה שיש להם על הרב רפי פרץ בבטן. הורים לתלמידיו שנרצחו בפיגוע בעצמונה, למשל. יש מחיר לכניסה לפוליטיקה.
נאה דורש, נאה מקיים
הדיו בה נכתבה המלצת הוועדה המסדרת של הבית היהודי לבחור ברב רפי פרץ להנהיג את המפלגה טרם יבש, וכבר מצא ראש הממשלה בנימין נתניהו זמן כדי לקרוא לבית היהודי להתאחד עם האיחוד הלאומי ועם עוצמה לישראל. הוא גם הסביר למה- "כדי למנוע אובדן מנדטים לגוש הימין, מה שעלול להביא להקמת ממשלת שמאל". יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' (בכובעו ברגע זה, לפני המו"מ עם הבית היהודי על איחוד ביניהם) כנראה למד מנפתלי בנט שכל מילה של נתניהו יש לבחון בעיניים של 'כבדהו (?) ובעיקר חשדהו', ובחשבון הטוויטר שלו הגיב לנתניהו: "ראש הממשלה נתניהו צודק. הימין חייב להתחבר ולא לאבד אף קול. אני קורא לו (לנתניהו) לשלב את 'עוצמה יהודית' כבלוק טכני בליכוד". והוסיף: "זה הרבה יותר מתאים לתרבות הפוליטית ולכיוון שקיים ממילא בליכוד (מצחי הנגבי ועד אורן חזן) והמקומות שרה"מ מבקש מחר לשריין בליכוד מתאימים לכך. אדוני רה"מ, ברוך אומר ועושה", צייץ סמוטריץ', שממש לא מתלהב מהחברים בעוצמה יהודית, ולו בגלל חששו ששידוך אתם ירחיק ממפלגתו מספר גדול יותר של בוחרים פוטנציאלים.
ואם בנתניהו עסקינן. לא סתם הוא מעמיד עצמו כיועץ (בחינם) למפלגות הימין הדתיות הקטנות מה לעשות. הוא שוחח עם סמוטריץ' וניסה לשכנעו להתאחד עם עוצמה יהודית, כך גם בברכתו לרב רפי פרץ. נתניהו גם לוחץ על דרעי שיתאחד עם הרשימות החרדיות האשכנזיות, והכל במטרה אחת- להציל את נתניהו. נתניהו חושש משתיים. מזליגת קולות מהימין למפלגתו של גנץ וכמובן מכך שאחת או יותר מהמפלגות הקטנות האלה לא יעברו את אחוז החסימה. לא שממש אכפת לו מהן, אבל אכפת לו מעצמו, סליחה, מגוש הימין. אוי לו (לנתניהו) ואבוי לגוש הימין אם מי ממפלגות הבית היהודי, האיחוד הלאומי (אם ירוצו בנפרד), עוצמה יהודית ומפלגת יחד של אלי ישי – לא יעברו את אחוז החסימה. כל קול ימין שיורד לטמיון, שקול כתוספת שני קולות לגוש השמאל. עמיתי שלמה פיוטרקובסקי הצביע ב'ידיעות אחרונות' על נקודה מעניינת נוספת. את נתניהו, שחרב כתב האישום מאיימת ליפול או-טו-טו על צווארו, מעניינת לא רק הקואליציה שתקום מיד לאחר הבחירות, אלא גם זו שתישאר אתו (במידה והוא ירכיב את הממשלה הבאה) ברגע שיוגש כתב האישום. ואם לסמוך על מה שמכריזים כיום כמה מראשי מפלגות הימין, במקרה של כתב אישום, הם לא יהיו אתו. אולי גם זו סיבה שהוא יעדיף כנראה לבלוע איזו מפלגת ימין קטנה או שתיים בתוך הליכוד ברגע שלפניי סגירת הרשימות.
בא לברך ויצא מקלל
באותה מהירות שיצאה התגובה של סמוטריץ' לנתניהו, יצאה גם ברכה לרב פרץ על היבחרו. זו כללה גם קריאה להיכנס בו ביום למו"מ בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי על איחוד ביניהם ותקווה שהכל ילך סבבה. אבל היצר, אוי היצר. באותה נשימה ממש, יצאה מהאיחוד הלאומי בת קול (בקול מאוד ברור ומוכר, שאח"כ הלביש על עצמו מיסוך) שהבהירה כי אין סיבה שהרב רפי פרץ יהיה מספר אחד ברשימה המשותפת: "הוא יודע לנהל מו"מ קואליציוני או קמפיין בחירות? הוא עשה פעם סקר בחיים?", שלחו שם חץ לעבר תא"ל מיל. הרב רפי פרץ, שרק כמה שניות לפני כן נקבע כמומלץ הוועדה המסדרת ואפילו עוד לא נבחר במרכז המפלגה. בעיניים שלי, לא ככה נוהגים אנשים רציניים האמורים להיות שותפים לדרך לא קלה. לכל הפחות היכנסו למו"מ, ורק אם זה ייכשל, רק אז שילחו בליסטראות. מי בראש וכמה (מנדטים ברשימה המשותפת לכל רשימה) נגד כמה – על אלה יקום האיחוד או יפול. על עניינים אידיאולוגים יסתדרו. למשל, ע"י מתן חופש הצבעה לכל סיעה להצביע כהבנתה. האמת? אני לא רואה הבדלים כאלה גדולים, אבל שיהיה.
עוד יהום הסער (תמונה של גדעון סער)
גיליון זה יורד לדפוס עוד לפני שפורסמו תוצאות הפריימריס בליכוד. לדידי, ניסיון הסיכול הממוקד של נתניהו בגדעון סער הוא גולת הכותרת של הפריימריס האלו. ככה ייעשה לאיש החושב לעצמו (וגם אחרים מעיזים לחשוב כך) שהוא מסוגל להיכנס בנעליים של ביבי, ביום שאחרי. מעניין לראות איך יגיב ביבי (אם) לכשיראה שהליכודניקים דווקא פרגנו לסער. "אוהבים את ביבי, מצביעים סער" אמרו רבים (שלא לייחוס) במרכז הליכוד.
צחי, תתבגר
אדם ניכר בכעסו. מכירים? נראה שהשר צחי הנגבי – לא. בתוכנית טלוויזיה במוצ"ש, פאנל של פוליטיקאים וכמה עיתונאים בהנחיית רינה מצליח, חזר הנגבי על המנטרה של נתניהו, שמי שלא בליכוד או במפלגות הימניות, הוא לא ימני. הזכיר לו העיתונאי עמית סגל, כי לפני כך וכך שנים, אתה, צחי הנגבי, היית איזה שש שנים במפלגת קדימה. מה זה אומר, שאינך בימין? או אז קפץ לצחי הנגבי הפיוז, והוא קרא לעבר עמית סגל: ושאני אזכיר לך שאבא שלך היה בבית סוהר? (חגי סגל, מאסירי המחתרת היהודית). עמית סגל כנראה לא ציפה ליציאה הזו של הנגבי, והוא השיב לו אם לעבור לאמא של הנגבי (גאולה כהן), וצחי הנגבי עבר לסבתא של עמית (שעמית כלל לא זכה להכירה), בקיצור, מופע מביש שאין כמותו. צחי, צחי, תתבגר.
(תרומה תשעט)
