"השמיים הם הגבול", כתב מזכ"ל הבית היהודי, ניר אורבך, בפוסט שהעלה בבוקר שאחרי כינוס מרכז המפלגה (או מה שנשאר ממנה) שאישר את ההצעה שוועדה מסדרת תביא לאישור המרכז (ביום שני הקרוב) את המלצתה ליו"ר המפלגה ומקום 3 לאשה, ואילו המרכז יבחר את הרשימה לכנסת. "השמיים הם הגבול", כתב ניר, אולי מתוך רצון לשכוח את רף אחוז החסימה, בדמות 4 מנדטים בסך הכל, שעפ"י הסקרים, גם הוא (עדיין) לא מונח בכיס שלהם. מה שכן, הישיבה הפעם הייתה במצב רוח סביר ללא זכר לאווירת הנכאים של החודש האחרון. גם זה משהו. מסיום הישיבה ביום ראשון בערב, ועד יום שני הבעל"ט, יום הכתרת הבוס החדש ו'נבחרת החלומות' של הבית היהודי, המפתח להישרדות הוא בידי אותה ועדה מסדרת. האם תשכיל: אלף – למצוא את הדמות שתצליח להוציא מרבים בציונות הדתית שכבר התייאשו מהמסגרת הפוליטית הזו איזו קריאת התפעלות "וואו, הולכים אחריה", ובית – שיצליחו לשכנע את אותה דמות לומר "הנני", למרות המהמורות, נחשים ועקרבים בשר ודם עימם ייאלץ להתמודד ממרום תפקידו. כמה וכמה שמות עברו בבורסת השמות בשבועות האחרונים; דוידי ראש עיריית שדרות, ברודני ראש עיריית גבעת שמואל, הרב רפי פרץ, ואחרים. לכל אחד יתרונות וחסרונות משלו. בעיניים שלי, כוכבים זוהרים יש רק בשמיים. כשאנחנו עוסקים בדמות שאמורה להנהיג מפלגה פוליטית שנמצאת במשבר, יותר מאור הנהרות שאמורים פניו להקרין, משקל גדול יותר נכון לתת לניסיון שיש לו/לה בניהול אנשים (לא תמיד קלים), במידת התחכום, ביכולת לצפות למרחוק, להכיל ואף לשתף פעולה עם כאלה שדעתם רחוקה משלך, והעיקר, אחד/ת כזה/ו שמקשיב ומסתכל לכולם בגובה העיניים. וכשבבית היהודי עסקינן, יש לזכור את מי שכבר נבחר לעמוד בראשות האיחוד הלאומי, ח"כ בצלאל סמוטריץ', תותח על, מוכשר, רהוט, אבל ממוקם בימין שבימין. רחוק מאוד מאותה מפד"ל של המקף המחבר. בין דתיים לשאינם, בין שמאל לימין, ובכלל. בעיניים שלי, אם מפלגת הבית היהודי חפצת חיים (בשיתוף עם האיחוד הלאומי, שאלמלא כן אין לה סיכוי על פי הסקרים לעבור את אחוז החסימה) וגם לגרוף קולות מהציבור הליברלי-מתון של הציונות הדתית, היא חייבת להעמיד בראשה דמות ממרכז המפה המדינית והדתית ('מתון' בעמדותיו המדיניות ובמרכז הדתומטר של הציונות הדתית), שתיתן 'פייט' לסמוטריץ'. מודה, משימה לא קלה. אם זה לא יקרה, זו עלולה להיות שירת הברבור של תנועת המפד"ל והמשכה- הבית היהודי. ואגב כך, מדברים שם על מו"מ מהיר עם האיחוד הלאומי. שלא יבנו על זה שהאיחוד הלאומי בכיס שלהם. סמוטריץ' ממתין בדריכות לראות מי יוביל את הבית היהודי. אם יהיה זה מישהו מהימין ימין, מהמלייה של סמוטריץ', כלל לא בטוח שהוא יילך לחתונה אתם. בימין הוא כבר מסודר. בעיניים שלו, לתפיסתי, שווה לו 'שידוך' אם, ורק אם, הבית היהודי יביא נדוניה מהליברלים שב'סרוגים'. גב"שניק כזה, מלאבסי, לא אחד שרץ על הגבעות. כזה שיסחוף אחריו כאלה שלסמוטריץ' עצמאית לא יצביעו. אחרת? אולי שווה לו להשתדך עם אחרים, הדומים לו יותר.
ואם אתם במתח מיהם 17 חברי הוועדה המסדרת, ואלה שמות: הרב אלי סדן – ראש מוסדות עלי ומייסד המכינות הקדם צבאיות, עלי, ניר אורבך – מנכ"ל הבית היהודי, הרב אליהו בלומנצוויג – ראש ישיבת ההסדר בירוחם, הרבנית הנקין חנה – ראש מדרשת נשמת, ירושלים, הרב יצחק לוי – שר החינוך ויו"ר המפד"ל לשעבר, כפר מימון, חגית משה – סגנית ראש עיריית ירושלים, עו"ד יצחק דעי – סגן ראש עיריית פתח תקווה, הרבנית אסתי רוזנברג – ראש בית המדרש מגדל עוז, גוש עציון, ד"ר ענת רוט – מנהלת מכון מגלי"ם, אפרת, מיכאל דוכן – מנכ"ל ישיבת ההסדר קרית ארבע, עו"ד יעל דולב – שותפה ומנהלת מחלקת דיני עבודה במשרד עו"ד גרוס, רמת גן, דרור אילנה – חברת המועצה המקומית גבעת זאב, מאזוז גדי – סגן ראש עיריית באר שבע, סולר יעקב – מנכ"ל מכללת תלפיות, בני ברק, יוסף רוסו – עורך המגזין עולם קטן, טפחות, הרב איתן אייזמן, ראש מוסדות צביה, ואילנית גינסבורג.
הגשר היחיד
אני קורא וחוזר וקורא את ים המלים שכתבתי בשבועות האחרונים על מפלגת 'הבית היהודי', ומוצא עצמי תוהה: לא הגזמתי? כולה מפלגה קטנה (אמנם עם היסטוריה גדולה, כבוד לעבר, אז מה?), שחלק לא מבוטל של אנשי הציונות הדתית נואשו ממנה מזמן, אז למה אני מתעקש (ואף נמשך) לכתוב עליה שוב ושוב?! דומני שאת התשובה הכי טובה לכך ניתן למצוא במאמר של משה שניצר ז"ל עורכו לשעבר של עיתון 'מעריב', 10.5.1985, תחת הכותרת: "הגשר היחיד". קראתי בשקיקה, נזכרתי בערגה, והבנתי כי לא הרבה השתנה. הדברים היו יפים ונכונים אז, ולענ"ד כן עתה. המאמר המכונן הזה נכתב בתגובה להמלצות ועדת יגר (ז"ל), שבחנו את הסיבות למשבר אליו נקלעה (גם) אז המפד"ל. הנה חלקים נבחרים ממאמרו:
"אילו השאלה היחידה, שבה אמורים להכריע חברי מרכז המפד"ל בכינוסם ביום א' הבא, היתה איך לחלץ את המפלגה מן המשבר שבו היא שרויה ואיך להחזיר לה את כוח ההשפעה שאבדו לה, אפשר היה להניח לעסקניה הנכבדים להתמודד עם הסוגיה בכוחות עצמם, בלי להשיא להם עצות. אפשר היה לקבוע, ובלי לבטים רבים, שזאת הבעיה שלהם ועליהם החובה לפתור אותה. כי המפד"ל היא אמנם מפלגה בעלת זכויות היסטוריות מרובות, אבל העבר היפה שבו היא יכולה להתגדר אין בכוחו להעלים את העובדה שהיום היא שבר-כלי ותו לא; ואין לאיש ספק בעובדה שנפילתה לא נגרמה על ידי גורמים חיצוניים, אלא על ידי מעשיה ומחדליה שלה בלבד. במשך שנים טיפחה משטר של סיעות שנתן לגיטימציה לפלגנות…במשך שנים היתה שרויה במצב של מלחמת הכל בכל, ולצופים מן הצד שוב לא ברור היה אם גם אידיאות הן המתגוששות על הבכורה בשורותיה, או רק אישים הם הנאבקים על השררה… השאלה מי ישלטו בסיעה בת ארבעה מנדטים אינה יכולה להעסיק את כלל ישראל או להצטייר לו כבעיה הרת-גורל. סיעת רסיס כזאת, אפילו שותפת רצינית בקואליציה ממשלתית אינה יכולה להיות- ויש לה תחליפים פוליטיים אפשריים לרוב שאולי כושר ההישרדות שלהם רב בהרבה מזו של המפד"ל.
אלא שהמפד"ל, בין שהיא מכירה בכך ובין שהיא מתעלמת, איננה סתם סיעה קטנה נוספת מן הרבות המגוונות את הנוף הפוליטי שלנו, ובוודאי שאינה עוד ביצה קטנה שחבורה של עסקנים מקצועיים מדשדשים בה. ההשגחה נתנה בידיה את המפתח ליחסים תקינים בין דתיים וחפשיים בישראל. הוא המקף האחד המחבר בין ציונות ויהדות שומרת מצוות. וככל שהיא מנסה לברוח מן התפקיד ההיסטורי של שמירה על אחדות ישראל, המשימה הזו אינה מרפה ממנה, לא בימי גדולתה ולא בימי התנוונותה. אם תרצו, זו נקודת התורפה שלה. אם תרצו, זה גם מקור הרוח והחיות שלה.
העם זקוק למפד"ל. ולא משום התפקידים שמילאה או עוד תמלא בזירה הפוליטית והפרלמנטרית. אפשר לחיות בלי מפלגה דתית המכריעה בין שני הגושים החילוניים הגדולים. המפד"ל נחוצה מפני שהיא הגשר האפשרי היחיד בין יהודים שומרי מצוות ויהודים חפשיים…
…הפילוגים והפרישות שפגעו במפד"ל הוכיחו דבר אחד: שאפשר לפורר את המפלגה ולהשאירה דלה וריקה, אבל אי אפשר לבנות לה אלטרנטיבה פוליטית, לא על בסיס עדתי, ולא על בסיס הפנייה ימינה או שמאלה. המפד"ל ניצבת היום קטועת אברים, אבל האברים שביקשו להיפרד ממנה אין להם חיות משלהם. מי שקיווה שהפרישה תאפשר לו לבנות כוח מתחרה, התאכזב. כל מה שהצליח לכונן הוא חולשה מתחרה. מפלגת-האם נחלשה מאוד והפלגים לא הגיעו אף הם לשום דבר….".
(ותודה לצבי מינצר מקוראי 'שבתון' הנאמנים ששלח לי את המאמר).
**
מסלול ההסדר בעיניים של ביטן
דוגמא למה עלול לקרות לישיבות ההסדר אם 'הבית היהודי' ייעלם מהמפה הפוליטית וממוקדי ההשפעה במדינה אפשר ללמוד מהערה, כאילו אגב אורחא, של חבר הכנסת דוד ביטן מהליכוד. בכינוס בחירות שנערך באלעד, אמר ביטון (מבלי שידע כי הוא מוקלט. הדברים הובאו ב'וואלה'): "אל תצטטו אותי, אך אני אמרתי לחבר'ה החרדים, במקום להגיד שאתם נגד גיוס, תגידו שאתם בעד אבל תציבו שני תנאים: התנאי הראשון, 'אנחנו רוצים מקום כשר בד"ץ', והתנאי השני 'לא רוצים לשרת עם בחורות, עם נשים'. במקום שלילי, דברו חיובי. הצבא לא היה עומד בזה". בניסיון להסביר לנוכחים במפגש למה יעץ לחרדים להציב תנאים כמו כשרות מהדרין ושירות ללא נשים, אמר ח"כ ביטן כי "בצה"ל אין דבר כזה שוויון. גם ישיבות ההסדר הן לא שוויוניות מול אלה שעושים צבא בקרבי. תפסו רק את החרדים בעניין הזה, אבל הצבא לא דורש שוויון כי הוא לא יכול". וכידוע, ביטן אינו הח"כ היחיד בעניין. גם אלעזר שטרן מ'יש עתיד' יצא לא אחת נגד המסלול המקוצר של ההסדרניקים.
ביבי והציונות הדתית
ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע כי הגרעין הקשה של תומכיו נמצא בציונות הדתית. בין במפלגתו שלו הליכוד, בין במפלגות הדתיות השונות. בפעם שעברה הוא עשה הכל כדי לשתות לבנט של הבית היהודי כמה שיותר מנדטים, ובבליץ של היומיים האחרונים שלפני הבחירות, הוא שתה להם 4 מנדטים לכל הפחות. נכון להיום, 70 ומשהו ימים לפני הבחירות, הטקטיקה של נתניהו שונה. לחבק את הציונות הדתית, העיקר שיהיו אתו ולא יזלגו למפלגת הגנרלים של גנץ אותה הוא וחבריו בהנהגת הליכוד מקפידים לתייג בשמאל. אחרי ביקור ב'נתיב האבות', שהממשלה בראשותו הרסה שם כמה בתים בהוראת בג"ץ, דיבר נתניהו, ביום שני, בפני תלמידות מדרשת מגדל עוז. "חשוב לי מאוד", אמר, "שהציונות הדתית תהיה מרכזית בהנהגת המדינה… חשוב לי מאוד שהציונות הדתית תצטרף אלינו (הליכוד. מ.ז) לא כנהג משני, אלא כנהג ראשי", אמר. כמה נעים לשמוע. בית יהודי? הימין החדש? לזה הוא לא נכנס. תשברו את הראש בעצמכם. הפעם, בניגוד לבחירות הקודמות, גם ביבי מודאג מהאפשרות שהבית היהודי לא יעבור את אחוז החסימה ואז אובדן המנדטים לגוש הימין עלול להיות אסון מבחינתו. מבחינתו של הימין וכן גם מבחינתו האישית של נתניהו. אז אולי הפעם הוא לא ישתה בצמא מהם מנדטים, אלא אף יחבק אותם מבחוץ, והעיקר שיישארו על המפה. ובעלי החזון או הדמיון המופלג אף לא שוללים את האפשרות, שביום שלפני, אם המצב ייראה קטסטרופלי ח"ו, יימצא איזשהו רעיון להכנסה טכנית של הבית היהודי לליכוד כמסגרת עצמאית, ובלבד שלא תימחק מהמפה.
(משפטים תשעט)
