הרב שי פירוןמשה ואהרון יוצאים לשליחותם, עומדים בפני פרעה ותובעים ממנו לשחרר את העם. והנה, בתוך פעולת השליחות מופיע תיאור ייחוסם של משה ואהרון: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה… הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם". הפסקת הסיפור על ידי הצגת סדר היוחסין מעוררת תמיהה גדולה- על מה ולמה מקומה כאן? נתבונן בפירושו המפעים של הרש"ר הירש:
"הבה ונתבונן בסדר-דורות זה שלפנינו. אין הוא מצטמצם בייחוסו של משה ואהרן, אלא עובר הוא בקצרה על שני השבטים שקדמו לשבטם. וכן בשבטם, מלבד השתלשלות ייחוסם הישיר, גם יראה את ענפי המשנה, דודים ובניהם, דודי הורים ובניהם… על פני חוג רחב זה של קרובים וידידים יצביע הכתוב על שניהם ויאמר ויחזור ויאמר 'הוא משה ואהרן'– וביום דבר ה' אליהם! ואם נוסיף ונתבונן במקום, בו ניתנת לנו הוכחה זו על ייחוסם וקשרי משפחתם, נגיע אולי לידי הבנת חשיבותו ומטרתו של כל הפירוט הזה.
עד הנה נכשלו מאמציהם של משה ואהרן לחלוטין. ואלמלא דברים שאירעו אחרי כן, לא היתה נחוצה הוכחה כה מדויקת לייחוסם ולקירבת משפחתם. אולם מעתה תחל שליחותם עטורת הניצחון, שליחות אשר כמוה לא מילא עוד בן-תמותה לפניהם, ואחריהם לא ימלא. מעתה נודעת חשיבות יתירה לעריכת רשימה מדויקת של ייחוסם וקירבתם, כדי להעיד בזאת לכל הדורות, כי רגיל ואנושי הוא מקור מחצבתם, ורגיל ואנושי הוא טבע ברייתם… ביום בו דיבר ה' אל משה בארץ מצרים, הכל הכירו את הוריו, והורי הוריו, דודיו ודודותיו, דודוניו ודודניותיו. את כל ייחוסו ואת כל קרוביו הכירו. זה שמנים שנה ידעוהו כבשר ודם, כפוף לטבע האדם על כל ליקוייו וחולשותיו, על דאגותיו וצרכיו. איש ככל יתר האנשים. ביניהם נולד וחונך. 'הוא משה ואהרן', 'הם המדברים אל-פרעה', 'הוא משה ואהרן'– בשר ודם ככל אדם. ובהם בחר ה' להיות לו לכלים בעשיית מלאכתו הגדולה; בשר ודם ככל אדם– והם ביצעו את מלאכתו הגדולה של ה'".
אם במשה ואהרון הדברים כך, ק"ו בכל מנהיג. לא בן הא-לוהים כי אם בשר ודם. ואף על פי כן, ממהר הרש"ר לסייג את דבריו:
"ועוד נועדה רשימת השמות להכחיש אשליה אחרת, …להצמיח אמונה, כי כל אדם, ללא יוצא מהכלל, יכשר להיות נביא… ובכן, גם אשליה מסוכנת זו הושמה לאל על ידי רשימה משפחתית זו. אמת משה ואהרן היו בני אדם, אך ורק בני אדם, אולם היו בני אדם נבחרים. אלו רצה הקב"ה לבחור במי שיזדמן אליו ראשונה, היו שבטים אחרים, מלבד לוי, נאותים לקבל את שליחותו… אולם הקב"ה בוחר לו את הראויים והמשובחים ביותר להיות שליחיו עושי דברו, ולא יקרא לאדם אלא אם הגיע לרום מעלת האדם… לא ייבחר אלא מי שבגר בכוחות עצמו, עד היותו ראוי להיבחר…".
זהו האיזון הראוי שצריך לעמוד לנגד עיננו. מנהיג בכל תחום הוא אדם ככל בני האדם, אך בה בעת, בחירתו היא עדות לבחירה א-לוהית. יש בה כדי להעיד על מדרגתו. הנה, בחר ה' לדלג על ראובן ושמעון, לילך לשבט לוי ומשם לבחור במשה רבינו. זו אינה בחירה אקראית, ואפילו לא בחירה המונעת מסדר מסוים. זו בחירה עמוקה במי שה' בחר להנהיג.
(וארא תשעח)
