מערכת שבתוןהרב יעקב אריאל
"שופך דם האדם באדם דמו יישפך" אמרה התורה, אך אין חובה לפסוק רק עונש מוות, יש מקום גם לענישות אחרות.
ישראל שהרג חייב בעונש מוות רק כשיש עדים והתראה וחקירות מדוקדקות מאוד. אומנם הוא לא היה יוצא זכאי, אלא היו ממליצים למלכות להטיל עליו עונש חמור, כגון מאסר עולם בתנאים שונים. ענישה זו, המסורה למלכות, מקבילה לדיני בני נוח המתייחסים לאנושות כולה. בדיני בני נוח אין צורך בשני עדים והתראה, אלא ניתן לחרוץ עונש מוות גם על סמך עד אחד או עדויות נסיבתיות משכנעות. אך מאידך, עונש המוות אינו מוחלט. הרב הראשי לישראל עם קום המדינה הרב י. א. הרצוג הוכיח מלשון הרמב"ם שבדיני בני נוח אין חובה להוציא להורג דווקא, אלא ניתן להטיל גם עונש אחר (התורה והמדינה א, ור' גם חלקת יואב מה"ת סי' יד).
מכיוון שבימינו אין לנו אלא דין המלכות, אין חובה להעניש רוצח, בין יהודי ובין גוי, בעונש מוות. אפשר להטיל עונש מאסר. יש להביא בחשבון, בין היתר, את גורם ההרתעה, חשש לחטיפת בני ערובה, ואת מצות הדת המוסלמית, של גאולת דם המחייבת את מי שרואה את עצמו קרוב לנרצח, או שהוא בן דתו, לנקום את דמו מידי הרוצח או קרובו. ואפילו אם מדובר בפסק דין של בית משפט מוסמך, ואפילו מי שאינו קרוב למערכת המשפט, אלא הוא בן דתו והוא אזרח תמים הגר במקום אחר, בין איש בין אישה ואפילו תינוק בעריסתו, כולם עלולים להיות קרבן של חובת גאולת הדם. שאלה כבדה זו מסורה אפוא לשיקוליהם של המדינאים והאחראים לביטחון המדינה והעם.
יה"ר שה' ינחם בעצה טובה מלפניו לעשות רצונו בלבב שלם.
(וארא תשעח)
