יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם

שני רבדים יש בכל שלטון. יש את הרובד האדמניסטרטיבי-ביורוקרטי-מנהלי, ויש את הרובד הערכי-מוסרי.
בסופו של דבר שני הרבדים הללו צריכים להשלים האחד את השני, לשרת את האזרח והתושב, את הקהילה ואת העם, ולקדם את חזון ויעדי הכלל והפרט.
מהבחינה הזו- המבנה האדמניסטרטיבי של השלטון הוא רק כלי ואמצעי למען קידום המטרות הללו ומימושן. בהתאם לתקופה, לאנשים, לערכים, לצרכים, למנטליות ולאפשרויות. פעם זה מלך, פעם מועצה כזו או אחרת, פעם זה שליט צבאי או שליט דתי- כל אלו הן צורות שלטון שבמהותן הן אמורות לשרת את האינטרסים של העם ושל פרטיו ולקדמן.
מהבחינה הזו, עצתו של יתרו היא עוד מוצר על המדף. עוד דרך להנהיג ולנהל את העם באמצעות מבנה שלטוני ומנגנון של שרי אלפים, שרי עשרות ושרי מאות. אלא שמבנה שלטוני כזה או אחר, גם אם יהיה בנוי באופן מקצועי ויעיל- אין די בו. המבנה הזה זקוק לרובד הערכי-מוסרי שיסמן לו גבולות גיזרה, שיציב לו רף מוסרי תחתון ועליון, שיקבע לו ברורות מה מותר ומה אסור, מה בתוך הנורמות ומה מחוץ להן, מהי אמת מוחלטת ומהם ערכי היסוד המכוננים של האומה.
את זאת יתרו לא עשה. יתרו הציע מסגרת ביורוקרטית- שלטונית יפה וחשובה, אבל הוא לא הציע את המעטפת הערכית מוסרית.
את זה תעשה הפרשה בהמשכה באמצעות עשרת הדיברות וכל מה שנגזר מהן. מאז כתיבתן על הלוחות, ירידתן מההר ומסירתן לעם- תפקידן של הדיברות הללו יהיה לשמש כבסיס וכמעטפת לכל צורת שלטון שתהיה. הן אמורות להנחות את המלך בשבתו על כס ממלכתו, הן אמורות להיות הבסיס לכל הנהגה, מועצה, פרלמנט, כנסת, נביא, קיסר או כל מי שזה לא יהיה.
פעמים ואנשים מחליפים אמצעי במטרה. דמוקרטיה היא אמצעי חשוב ומסגרת שלטונית שתפקידה להבטיח את מערך הזכויות והחובות של הפרט, ושאר מערכות היחסים במדינה. בעת הזו, בשונה מתקופות עבר רחוקות, זו כנראה דרך השלטון המתאימה ביותר לרוחות המערב, החופש, זכויות הפרט, עולם התקשורת וכל שאר דפוסי החיים בעולם המערבי. יש בה הרבה יתרונות, יש בה לא מעט חסרונות, ובשפת העם- בעת הזו- זה מה שיש.
עם זאת , עלינו לזכור שזאת עדיין מסגרת ביורוקרטית שלטונית חשובה, אבל עדיין איננה תורה למשה מסיני. יש בה חשיבות אבל אין בה קדושה. בשונה מתורת משה, ממנה אין להחסיר אות ועליה אין להוסיף תג, תורת הדמוקרטיה ניתנת לשינוי, להתאמה, לוויכוח ולביקורת. דמוקרטיה שתקדש את עצמה ולא תיתן לגבולות מוסריים וערכיים נצחיים לעטוף אותה ולהציב לה גבולות, יסודות ואדנים ראויים, סופה לקרוס אל תוך עצמה כפי שקרה לצורות שלטון רבות שחשבו שהן חסינות ונצחיות. דמוקרטיה שלא תכפיף את עצמה לקודים אתיים, ובהקשר הפרשה שלנו- לקוד עשרת הדיברות, עלולה למצוא עצמה במדרון של אנרכיה שלטונית, משפטית, ציבורית, מוסרית וערכית, לאובדן דרך ולכידות חברתית.
תורת יתרו חשובה מאד, ואף זכתה למקום של כבוד בתורה, ועם כל הכבוד הזה לא נשכח שתורת משה חשובה יותר, ובלעדיה תורת השלטון של יתרו עלולה למצוא את עצמה כמנגנון ביורוקרטי מסובל, חסר נשמה ותוכן.
יתרו חשוב ועצתו חשובה, בתנאי שיסודה הוא משה אמת ותורתו אמת.
(יתרו תשעח)