"הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו', י').
הציווי אותו מקבל יחזקאל הנביא בהפטרה לגמרי לא מובן: האם עליו לגרום לכך שהעם לא יחזור בתשובה?
נראה כי המפרשים נחלקו ביניהם ויש שראו בפסוק במקום צווי או תיאור של העתיד, דווקא שיקוף של המצב בהווה, לפיו העם אוטם את עצמו בכוח (בכל פתחיו) מפני דבר ה'.
אני מזהה בפסוק הקשה הזה גם יסוד חיובי ואופטימי המציין כי ישנן דרכים רבות ומגוונות (ללא קשר להיותן חסומות כעת) לידיעת ה' ולשיבה אליו:
את הקב"ה ניתן לגלות באוזניים. חברה שלי ששמעה מקהלת ילדים שרה לא מזמן, ציינה בפני בהתרגשות עצומה, שקולם היה לה כשירת מלאכים ושהיא חשה "מרחפת בעולמות עליונים".
הקשבה לשיר מרגש במילותיו או במנגינה שלו, תהיה שקטה או עוצמתית, יש בה לתפישתי גילוי פני שכינה. כשאנו נשאבים אל החוויה המוסיקלית אושר מציף אותנו לעיתים ואנו חשים טובים יותר, אמיצים יותר, פשוטים, כנים ופתוחים לשיח ולמפגש.
ניתן לגלות את הקב"ה גם בעיניים. חשיפה ליפי הטבע ונפלאותיו, ראיית תינוק היוצא מגוף אמו, מבט בטיפת מים ובתאיו של עלה בודד, כל אלה מעידים, לתפישתי, על נוכחות אלוקית.
וגם הלב יודע שהקב"ה קיים. הוא מאיץ את פעימותיו לקראתו בשעת תפילת נעילה, הוא חש בנוכחותו ברגעי שיא בחיים ולעיתים בתפילה קצרה וחטופה, הוא מחפש אותו בעת משבר ונאבק שלא להישבר.
ניתן למצוא את ה' גם באמצעות חושים נוספים:
במגע ואחיזה של יד אוהבת, בליטוף רך של שיער הבן/הבת, בחיבוק אוהב שקבלנו מאמא ואבא, באוכל ובמשקה (אפילו מים זכים), בריחו של לחם טרי, של מרק חם, של הבית, בכל אלה טמונה חיוּת אינסופית, אלוקית ומשכרת.
***
מעמד הר סיני הנזכר בפרשת השבוע הנוכחית, הפגיש עם שלם עם אלוקיו. בהפטרה, היה זה הנביא יחזקאל שזכה להתגלוּת. "הנני"– אני כאן, קשוב, וכל חושי מחודדים ודרוכים לקראתך, הוא אמר ליוצר הכל.
ואנחנו?
יתרו תשעח)
הרבה דרכים לשוב ולהירפא
השארת תגובה