הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)"על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, על האמת ועל השלום, שנאמר: 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'" [אבות פ"א מ"ח]. המשפט הוא אחד משני מרכיבי מטרת החינוך של אבינו אברהם, ככתוב: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". מסיבה זו ציוותה אותנו התורה: "שופטים ושוטרים תתן לך", וחז"ל אמרו: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו". על כן, כל חברה המבקשת להתקיים חייבת לכבד ולשמור מכל משמר את המערכת המשפטית שלה. יחד עם זאת, אין ללכת בעיניים עיוורות אחר החלטות משפטיות. ההיסטוריה האנושית מלאה דוגמאות של ניצול המערכת המשפטית לגיבוי החלטות מושחתות.
בספר קהלת מציין שלמה המלך את הצמידות של הרשע למשפט. אילו היה כתוב בקהלת: "מקום הרשע שמה המשפט" הייתה האמירה הזו חיובית, וכוונתה שהתשובה לרשע היא ההרתעה והענישה, ככתוב: "שופטים ושוטרים תתן לך" או המאמר: "אלמלי מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו". על כן, במקום שיש רשע צריך להעמיד מערכת משפטית שתמגר את הרשע. אבל שלמה המלך מדבר על מציאות אחרת, והוא אומר: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע", אמירה הפוכה, שכוונתה שהמשפט נותן גב וגיבוי לרשעות ולרשע. את ניצול המערכת המשפטית לעשיית רשע פוגשים אנו כבר אצל אנשי סדום, שהיו "רעים וחטאים", אבל עיקר חטאם היה שהם היו מגובים בחוקים ובתקנות שנתקבלו בהליך דמוקרטי. מטעם זה דאגו בסדום במינוי שופטים שיהיו אומרי הן, וכך מסופר על לוט כשמינו אותו לשופט ראשי בסדום (ארכי דיינים): "בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם אמרו לו: 'גש הלאה', כלומר עלה למעלה, ובשעה שהיה אומר להם דברים שאינם ערבים להם, הם אומרים: 'האחד בא לגור וישפוט שפוט'– דין שדנו ראשונים אתה בא להרוס" [ב"ר נ].
את ניצול המערכת המשפטית לגיבוי העוול והרשע המלווה את האנושות כבר משחר ילדותה, פוגשים כבר בדור המבול, כש"בני האלוהים", (שהם בני השופטים), השחיתו ראשונה ומהם למדו כל בני הדור [ספרי, בהעלותך]. ההשחתה התפשטה עד שאמר הקב"ה: "לא ידון רוחי באדם". את חטאם מסביר רבנו בחיי בפירושו לתורה, שכבר בימי דור המבול לא זו בלבד שהמערכת המשפטית לא סייעה לעצור את השחיתות, אלא יזמה אותה וממנה למדו המוני העם. רשב"י אמר במדרש [ב"ר כו]: "כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה". המערכת המשפטית ממשיכה למעול בתפקידה, כמו בתקופת השופטים, שעליה אומר המדרש: "ויהי בימי שפוט השופטים. דור שהיה שופט את שופטיו, היה הדיין אומר לאדם: טול קיסם מבין שיניך, והוא אומר לו: טול קורה מבין עיניך. יותר תועבות עשה השופט משאר העם", וחוזר חלילה בתקופת המלכים אצל אחאב, כשרצה אחאב את כרם נבות, למרות שהייתה לו היכולת ליטול אותה בכוח, הוא משתמש בעצת "צוות הארמון" שלו שאוספים את הזקנים (הם השופטים) ואת החורים (השרים) "ויעשו אנשי עירו הזקנים (הם השופטים) והחורים (הם השרים וסגני השרים) אשר היושבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל" ונותנים גיבוי חוקי המסייע לאחאב להוציא לפועל את זממו. בתקופה מאוחרת יותר מזהים חז"ל את התופעה במלכות רומי, שהכתוב המשילה ל"חזיר", וכך מובא במדרש [בראשית רבה סה]: "למה הוא מושלה (את מלכות רומי) בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור, כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראת כאלו מצעת את הבימה", וכך פירשו את המדרש: "כך דרכה של מלכות רומי: גוזלת וחומסת ונראית כאילו עורכת משפט– עוטה את הגזל ואת החמס במעטה צדק משפטי. 'מצעת את הבימה'– עורכת בימת משפט".
על כן, עם כל חשיבות המשפט, על האדם לבחון כיצד מתנהלת המערכת, את יושרת השופטים, ומהו מבחן התוצאה של ההחלטה השיפוטית- האם היא מביאה לצדק או לעוול, חלילה.
(משפטים תשעח)
