יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"להרמב"ם בבואו לדבר על משה כנביא הראשון של עם ישראל, מסביר כי תכונת היסוד הראשונה של הנביא הוא החתירה לצדק ולמניעת עוול. משה, המנהיג הראשון של עם ישראל, היה הנביא הראשון שזכה לראות את ה' פנים אל פנים.
כשבקורסי הפיקוד בצה"ל עוסקים בתכונות המפקד ומיהו המנהיג האולטימטיבי, אנחנו מציינים את התכונות הבאות: דוגמא אישית, אחריות, יוזמה, אכפתיות ומעורבות.
נתחיל באחרונה. משה נקלע לשלשה עימותים שאף אחד מהם לא קשור אליו. הראשון בין מצרי לעבד יהודי, השני בין שני יהודים והשלישי בין שני נכרים ליד הבאר במדיין.
לכאורה, בשם הגישה של "חיה ותן לחיות", היה יכול משה כנסיך מצרים להתעלם מכל המקרים. אם בכל זאת היה רוצה להשפיע היה יכול לקרוא לשוטר המקוף המצרי.
אלא, שמשה אינו יכול לראות עוול שנעשה לבן אדם ולעמוד מנגד ולא משנה מאיזה עם הוא. כשמשה רואה את השוטר המצרי הנוגש מכה עבד עברי ועוד מעט הורג אותו הוא משכים להרוג את המצרי. אין צורך למצוא צידוק ולטעון כי הרג את המצרי מדין רודף. משה הבחין שלאף אחד ברחוב לא אכפת מעוד עבד עברי העלול למות, ולכן הרג את המצרי.
משה נלחם על הצדק, גם אם זה לא תאם את החוק. ברור היה לו שמבחינת החוק המצרי הוא הרג שוטר מצרי בתפקיד, אך הוא נלחם על הזכות לחיים ועל כבוד האדם.
קו משותף זה קיים גם בשני המקרים האחרים ושוב מוכיח משה את רדיפת הצדק כערך עליון. כבר אז משה רואה את ההבחנה בין צדק לחוק ואת הצורך לרדוף צדק.
אך האם משה ראוי למנהיגות?
מדוע חמש פעמים מסרב משה ללכת אל פרעה ולהנהיג את ישראל?
בסירובו האחרון אומר משה "שלח נא ביד תשלח". כאומר, שאולי נכון שהקב"ה ישלח מלאך נוסח המלאכים שהלכו לסדום. לכאורה משה מתחמק מאחריות.
אולם, אם נסתכל בפשט הפסוקים נראה כי משה לא מלין על החלק הקשה של המשימה, על ההתייצבות מול פרעה המלך שאף גידלו ארבעים שנה בארמון, מרגיש נבגד ואולי גם רוצה עדיין להמיתו. משה מלין בעיקר על עם ישראל " והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי". משה לא רואה עצמו ראוי להנהיג את עם ישראל.
משה אינו מתחמק מאחריות. הוא העניו באדם באמת חושב שהבחירה בו כמנהיג תיפגע במשימה עצמה.
משה מתלונן כי הוא "כבד פה וכבד לשון". כבד פה כי הוא מגמגם, אך הוא גם כבד לשון – הוא אינו פוליטיקאי טיפוסי.. הוא לא יודע לצקצק בלשונו, להבטיח ולא לקיים, לברוח מכל משימה בתירוצים של בירוקרטיה.
משה אינו כזה ולכן חשב שאינו ראוי לתפקיד הגדול.
אולם מהרגע שקיבל פקודה סופית, נרתם כולו למשימה, למרות שהנסיבות משתנות.
התכנון המקורי היה שמשה, אהרון וזקני ישראל הולכים ביחד אל פרעה. הם אמורים להיות שותפים בהתייצבות מול פרעה ובהובלת העם. אולם הפסוק מדגיש " ואחר כך באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלוקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר".
משה ואהרון מוצאים עצמם לבד מול פרעה. זקני ישראל, שהתלהבו במפגש המחתרתי, החלו לקבל רגליים קרות ככל שהתקרבו לארמון פרעה ונשמטו אחד אחד עד שמשה ואהרון נותרו לבד.
לכאורה יכל משה לחזור לקב"ה ולדון מחדש על המשימה, הרי השתנו הנסיבות.
אולם משה העניו, כשקיבל עליו את המשימה מתנהג כנביא וכמנהיג לכל דבר ובנחישות ממשיך במשימה מול פרעה, הוא ואהרון לבדם.
לא לחינם משה הוא הנביא והמנהיג המובהק של עם ישראל לדורותיו.
בימים אלו של מנהיגות שונה, אין לנו אלא להתפלל ולקוות למנהיגות שתתנהג על-פי עקרונותיו של משה. דוגמא אישית וענווה, רדיפת צדק ולקיחת אחריות.
(שמות תשעז)
