הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)דברי ימי היהודים בסיציליה הינם קצרים יחסית, על אף קדמותם. תחילתם ביהודים הראשונים שהגיעו לאי לאחר המרד הגדול בארץ ישראל וסופם כ-1400 שנה לאחר מכן בגירוש יהודי סיציליה בשנת 1493. לאחר הגירוש לא נותרו יהודים בסיציליה.
אין סימנים יהודיים בסיציליה
למרות שבעבר היו בסיציליה 52 קהילות וישובים יהודיים, לא נותר זכר לחיים יהודיים אלו. לא בנפש ולא ברכוש, לא בצאצאי יהודים ולא בסמלים יהודיים הפזורים על פני האי. את חלקם מחקו אנשי הכמורה והאינקוויזיציה, את חלקם החריב הר הגעש "אתנה", שהוא הר הגעש היחיד הפעיל באירופה, ואת חלקם המשיכו להחריב אנשי הכמורה הקתולית. מעטים הם המקומות בעולם, שסימני החיים היהודיים נעלמו בהם ממש כליל, כמו בסיציליה ולמעשה דרומית לנאפולי עד סיציליה, בכל האזור שהיה בשליטת ספרד.
בכל האי נשארו רק שלשה ציונים יהודיים: בעיר קטניה, יש מבנה של שלוש כנסיות הבנויות על חורבותיו של בית הכנסת בעיר. בעיר אנה, ליד כיכר ארמרינה, יש כנסייה אשר בתוכה נשאר ארון קודש עם כיתוב אותיות עבריות. ואולי הסימן הבולט ביותר, הוא בעיר סירקוזה הידועה כעירו של ארכימדס, בה יש כנסייה שנבנתה על מקווה. מדובר בכנסיית סן פיליפו, במרכז לה גידקה. המקווה נמצא 11 מטר מתחת לפני הקרקע והוא אולי המקווה העתיק ביותר הקיים כיום על אדמת אירופה.
ראשית הישוב היהודי בסיציליה
התיישבות יהודית בסיציליה התקיימה החל מתקופת הרומאיים כאשר יהודים הובאו לשם כעבדים על ידי צבאות רומאיים מנצחים.
האזכור הכתוב הקדום ביותר של יהודים בסיציליה הוא מסוף המאה השישית, אז, לבקשת יהודי סיציליה, הקהילה היהודית ברומא, התלוננה בפני האפיפיור על אכזריות הנוצרים כלפי יהודי האי.
בתי כנסת יהודים נמצאו בערי נמל סיציליאנים (פלרמו, מסינה, סירקוזה) בערך באותו זמן שהכנסיות הנוצריות הראשונות נוסדו באופן גלוי. יהודי סיציליה חיו פחות או יותר ללא הפרעה, עד המאה החמש עשרה.
בנימין מטודלה (1171), וכן הרב עובדיה מברטנורא (1478) מתארים בכתביהם את בית הכנסת והקהילה במסינה.
כשצו הגירוש הגיע לסיציליה היו מעל מאה אלף יהודים החיים באי. בין הקהילות אשר היו בהם יהודים עד תקופת הגירוש אפשר לציין את: מסינה, תאורמינה, קטניה, נוטו, מודיקה, רגוסה, אנה,, ניקוסיה, ביבונה, סלמי, מסרה.
גירוש היהודים מסיציליה
שנת 1492 סימנה את איחוד ספרד, גילוי אמריקה והגירוש הסופי של יהודי ספרד מהשטחים שבשלטונה על ידי האינקוויזיציה ובתוכם גם סיציליה, שהייתה אז תחת שלטון ספרדי.
הסיציליאנים לא היו שותפים באנטישמיות שהייתה נפוצה בחצי האי האיברי והם לא רצו לראות את הקהילות היהודיות הרבות והותיקות עוזבות את האי. המשנה למלך בסיציליה, הבין את המשמעות הקשה אשר תהיה לגירוש היהודים מהאי וכצעד לדחיית הגזרה והגנה על היהודים, לא פרסם את צו המלך עד ה-18 ליוני 1492, חודשיים וחצי לאחר שהצו יצא בספרד (ב-31 במרץ, 1492).
הטיעונים להגנת היהודים היו בעיקר בתחום הכלכלי והחברתי. היהודים היו הנציגים העיקריים של המסחר ותעשייה. הם היו מאד פעילים בעסקות פיננסיות והצטיינו גם בחקלאות. כמו כן, היהודים היו האחראים על תעשיית הברזל באי וגירושם העמיד בספק את כל הפעילות בתחומים אלו. יתרה מכך, טענו בני סיציליה שהיהודים מעולם לא ניסו לשכנע נוצרים לעזוב את דתם או לגרום להם לכפירה.
אולם למרות מאמציהם של שלטונות סיציליה ואזרחיה, היהודים שחיו בסיציליה מאז המאה הראשונה לספירה עזבו את האי שהיה ביתם ב-12 בינואר 1493, על מנת לא לשוב לעולם.
יש עדויות על כך שבזמן יציאת היהודים מהאי סיציליאנים רבים עמדו על גגות ומרפסות בתיהם ואיחלו להם דרך צלחה.
אך לא כל היהודים בחרו להתפנות. חלק נותרו בסיציליה, נכנעים לממשל הפוליטי ולכנסיה, שנתנה אפשרות זו לאלו שהתנצרו. רבים מיהודי סיציליה שהשתייכו למעמד הגבוה העדיפו להתנצר מאשר לאבד את כל רכושם ואת מולדתם, אך רוב היהודים העניים העדיפו לעזוב, בתקווה למצוא תנאים כלכליים טובים יותר במקום אחר ולהמשיך לשמור על דתם ואמונתם. היו רבים נוספים שקבלו עליהם את הנצרות, אך הוסיפו להיות יהודים בין כתלי בתיהם ונהפכו לאנוסים.
חידוש החיים היהודיים במקום, הוא מעשה שיתקן עוול היסטורי. כיום, ישנו רצון עז ומגמה ברוכה לחדש את הישוב היהודי בסיציליה לאחר 500 שנה של העלמות מוחלטת של יהודים מהמקום. התחיינה העצמות האלה? ואומר ה' אלוקים אתה ידעת!
(משפטים תשעח)
