לחוות אמונה

"וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי"
פרשת העגל מהווה תמרור אזהרה. על האדם המגיע למדרגה גבוהה להישמר מפני הנפילה. לא בכדי הפסוק כולל את שני הפעלים, עליה וירידה: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בהמשך הפרשה השורשים ע.ל.ה וי.ר.ד יחזרו כמה פעמים.
משה מסיק מסקנה נוספת: יהיה קשה לעמוד על יסוד הכוונה האלוקית, הטעויות תחזרנה בעתיד. לכן, משה מבקש בקשה נועזת: "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה". עפ"י הרמב"ם במורה נבוכים משה מבקש להבין את הסוד שמאחורי ההנהגה האלוקית. ה' עונה לו: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ", כלומר– תוכל להבין את ההיבטים הצדדיים של המציאות, אבל לא את פנימיותה של ההנהגה האלוקית.
ואף על פי כן, "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" זכה לפרשנויות רבות. בעל הכתב והקבלה, רבי יעקב צבי מקלנבורג, מדגיש שיש שתי צורות של מפגש בין אדם לאלוקיו. האחת היא דרך רצף האירועים, "השגת המתרצף", והשנייה, באמצעות מבט כולל ומקיף, בלשונו "השגת הרצוף", ש"היא ההשגה הכללית והוא הציור השלם המתהווה בכוח המצייר מיד בתחילת ההשקפה מבלי שיקדם לו תחלה הקליטה מציורים חלקיים, כשיראה על דרך משל בית ותתרשם בו מיד צורה שלמה ממנו תוארו צביונו וסדור חלקיו הכל בפעם אחת (כלומר: יש מי שרואה קיר, כיסא, ארון. ויש מי שרואה בית), הרושם הכללי ההוא המתהווה בדמיון המסתכל בשלמותו בתחילת הצטיירות הדבר בלתי מלוקט מתחלה מחלקיים כי אם כמו שהוא בשלמותו מתהווה תיכף במחשבה". משה ביקש לזכות בהשגה הכוללת ולא בהכרת רצף הפרטים/האירועים.
הרב קוק מסתמך על המסורת התלמודית בה נאמר שה' הראה לו קשר של תפילין. המשמעות לפי הרב קוק בהירה: "והנה באמת התורה כולה נערכת כפי ערך שכל המשיג כפי המקבל, כי כל הטוב המוסרי נובע רק מהשגת זאת האמת, והאמת המופשטת שלא לפי ערך השגת השכל אין זה בגדר השגה, ועל זה נאמר 'כי לא יראני האדם וחי'. ע"כ כיון בזה התפילין למשל, בהם נאמרים דברי בינה, דברי אלקים חיים, אבל אין להם יחס אל האדם, מי מקשרם אל האדם שיפעלו עליו- הקשר של תפילין. כך ההשגה המופשטת נקראת בשם תפילין, טוטפת. וההשגה המגעת לשכל נקראת קשר של תפילין". כלומר, המפגש שלנו עם ה' הוא לא מפגש בעצם, אלא מפגש שכלי, באמצעות לימוד התורה. רוצה לפגוש בה'? למד תורה. תשובה זו עמוקה ומטלטלת משום שהיא באה אחרי שבירת הלוחות…
רבי צדוק הכהן מלובלין מציע הצעה אחרת: "…היינו שאחר המעשה יכול להשיג מה היה כוונת השם יתברך באותה מעשה בכל פעולה וענין ההווה בעולם, אבל 'פני' היינו קודם המעשה זה לא נגלה גם למשה רבינו ע"ה". הדרך היחידה להכיר את ה' היא ברטרוספקטיבה. לדעת את ה' מראש– אי אפשר. להתבונן אחורה ולראות איך ה' הופיע במציאות והתגלה בה– אפשר גם אפשר.
אני מציב זאת כשאלה, שמטרידה אותי: אנחנו אנשים חושיים- רגילים לראות, לחוש, לגעת; אנחנו חיים בעולם שבו צריך להוכיח כמעט כל דבר. האם היינו רוצים לדעת את ה'? לפצח את סוד הנוכחות האלוקים בדרך אנושית מקובלת?
הנהגת ה' את עולמו מבקשת מאתנו להכיר במתנה שקבלנו מה': כוח האמונה. אילו היינו פוגשים בו, היינו יודעים את ה' אבל לא היינו מאמינים בה'. זו מתנה עצומה: בעולם של ידיעה לחוות אמונה. זהו סוד "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי".
(כי תשא תשעח)