הגלות איננה רק הגדרה טריטוריאלית, ומנהיגות איננה רק תולדה של כריזמה, רטוריקה, כוחנות, מוחצנות, גאווה, כמות ציוצים בטוויטר או כמות לייקים.
באופן הפשוט של המילה- גלות פירושה הוא שהאדם יוצא מהאזור הטבעי שלו, מביתו, מארצו- ועובר למקום אחר, זר, שאיננו מקומו הטבעי. בדרך כלל גלות היא דבר רע, אלא אם כן אדם בוחר לגלות מרצון, שזה די נדיר. ביתו ומקומו של אדם הוא מבצרו, וגלות היא עונש.
אבל יש גם גלות לא פיזית וטריטוריאלית- אלא גלות נפשית. מצב נפשי – מנטלי- פסיכולוגי-אישי של הנפש, שנמצאת לא במקום הטבעי שלה. אדם הבוחר לחיות כעבד- דבר המנוגד לנפש האדם הטבעית- בוחר להגלות את נפשו. אדם שהתמכר למשהו ללא שליטה- הימורים, אלכוהול, סמים וכו'- הגלה את נפשו ממקומה הטבעי להיות בת חורין. אדם המושפע משטיפות מוח, או אדם שכל חיותו נובעת מסקרים, מדעת קהל, ממחיאות כפיים ומלייקים- הוא אדם שנשמתו בגלות.
יכול להיות אדם עובד כפיה או אסיר- ונשמתו בת חורין, ויכול להיות אדם לבוש במיטב המותגים, בחליפות מהודרות, לשתות ויסקי משובח ולנהוג במכוניות מפוארות- וכולו גלותי בנשמתו.
לזה בדיוק התכוונו דורשי הרשומות שאמרו שיותר קל היה להוציא את העם פיזית ממצרים מאשר להוציא את המצריות ואת הגלותיות מהיהודים.
כך לגבי הגלות וכך לגבי מנהיגות. כל כך התרגלנו בעולם המודרני שמנהיגות פירושה כוח ושררה, גאווה וכוחנות, נהנתנות ומניפולציה, רטוריקה וכריזמה, עד שקשה לנו בכלל להבין ולקלוט שתיתכן מנהיגות שכולה ענווה, תודעת שליחות, צניעות והתבטלות לשליחות ולמשלח. משה רבינו למשל.
ספר שמות הוא ספר גלות הגוף והנשמה. ספר שמות הוא גם ספר המנהיגות. זה בצד זה ניצבים לאורך הספר משה ופרעה, אהרון ומרים, יהושע, דתן ואבירם, המיילדות ובת פרעה ואחרים – וכל אלו ביחד- על מעלותיהם וחסרונותיהם, הצלחותיהם וכישלונותיהם- נותנים לנו שיעור במנהיגות, ושיעור בהתמודדות מול גלות פיזית ומנטאלית.
בסופו של הספר עוד יתברר לנו- שהחלק הפיזי של יציאת מצרים היה דווקא החלק הקל יותר ביציאת מצרים. עם סיומה של יציאת מצרים אנו עתידים לגלות- שמה שחשבנו שזו נקודת הסיום של המסע, היא בעצם רק נקודת הזינוק שלו, של המסע מגלות לגאולה הנמשך מני אז עד כל יום ורגע מחיינו.
(שמות תשעז)
הַבָּאִים מִצְרָיְמָה
השארת תגובה