ליישום תוכניתו השטנית פונה תחילה פרעה למיילדות העבריות: " וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖וא וָחָֽיָה" ( שמות א, ט"ז). בינתיים נוכח לדעת, שפקודתו ביחס לנשים העבריות, שוב לא הייתה אלא אשלייה (רש"ר הירש). עתה הוא פוקד: " וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן " (שמות א, כב).
לאחר כשלון הגזרה הראשונה, מבצע פרעה שני שינויים בגזרתו החדשה- הפנייה מעתה היא אל כל עמו ולא למיילדות העבריות, ומעתה אין צורך להמית את הזכרים בזמן לידתם אלא סתם להשליכם היאורה. באמצעות שני שינויים אלו קיווה פרעה לעצור את היווצרות הלאום היהודי. מה פשר השינוי? מדוע סבור היה אותו רשע כי גזרתו החדשה תצלח?
בשינויים אלו הוא מספק הצדקה מלכותית שלטונית למאבק עממי בלתי מתפשר ואכזרי של לאום בלאום. בפארפרזה: כל אחד מן העם המצרי חייב לתרום את חלקו למאבק האכזרי של המלכות המצרית בלאום הישראלי ההולך ומתהווה לנגד עיניהם המשתאות. לא רק שאף מצרי לא יועמד לדין אם ישליך תינוק יהודי אחד או שניים לנילוס, אלא שהוא יקבל בשל כך 'מענק השלכה'. טרור עממי בחסות השלטון. טרור שנועד לא רק לעצור את הילודה, אלא בעיקר להחליש את כוח העמידה של עם ישראל .
כאז כן עתה, הטרור של היחידים מקבל את השראתו מן השלטון, אף אם הוא מצהיר כי הוא נגד שימוש בכוח. הכרזות על שאהידים, תהלוכות אבל, המודל לחיקוי שהם מותירים אחרי מותם, והמענקים הזורמים למשפחותיהם, הם העדות לרוח האמיתית הפושה במסדרונות 'הרשות הפלשתינאית'.
ברל כצנלסון כבר עמד על תופעה זו, ומילותיו מהדהדות עד היום:
"היד המשלחת בנו את הפגיון ואת האבן ואת האש היא גם המשלחת בנו את הדיבה ואת העלילה – היד המשלחת בנו את המוות מבקשת לתת לשמצה גם את חיינו ולסלף את האמת שבחיינו… המרד הערבי… מעיד- על עצמו' על 'מהותו' על 'עדתו' על יצריו. מעיד, כאשר לא יעיד שום ניתוח רעיוני ושום הבחנה סוציאלית, כי לא מ'כוסף שחרור' הוא יונק כי אם ממאפלית הטומאה", (ברל כצנלסון, עשר שנים למאורעות תרצ"ו, מדברי אותם הימים).
(וארא תשעז)
'טרור יחידים', אין חיה כזו!
השארת תגובה