יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לפרשת וארא הינה המשך ישיר של פרשת שמות בהיבט הכרונולוגי והתוכני. בשיחות הקודמות של משה עם הקב"ה מביע משה חששו יותר מהנהגת עם ישראל מאשר מהעימות הצפוי לו עם פרעה. כדי להפיג את חששו זה מצמיד לו הקב"ה את אהרון. אהרון הוא מנהיג אותנטי שצמח מתוך העם מתוך עבדות ועוני, ולא כילד תפנוקים בארמון פרעה כמשה, הוא יהיה הגשר בינם לבין העם.
משה ואהרון ניגשים לפרעה מודעים לקשיים שעלולים לצוץ, אך מצוידים בבשורת הגאולה, " ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה, ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם", כך הבטיח הקב"ה.
אולם שוד ושבר. פגישתם הראשונה עם פרעה נחלה כישלון חרוץ. לא רק שפרעה לא נכנס איתם למו"מ על יציאת העם, אלא המלך המצרי החמיר את יחסו אל העם. "תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו" ובמקביל מתחילים סכסוכים פנימיים. שוטרי ישראל המוכים בגין אי עמידת העבדים בנורמות העבודה, פורקים זעמם על העם ועל משה ואהרון. "ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע".
על רקע זה משה המתוסכל בא בטענות לקב"ה "למה הרעותה לעם הזה" ובהמשך "והצל לא הצלת את עמך" . לכאורה, הקב"ה לא עומד בהבטחתו.
ה' עונה למשה "עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם" וממשיך וגוער במשה על חוסר אמונתו לכאורה בה', לעומת האבות שאף שלא זכו לדבר עם ה' פנים אל פנים כמותו, לא הטילו בו ספק. משה המנהיג הצעיר מדבר עם ה' פנים אל פנים ולמרות זאת כבר בשליחות הראשונה נכשל וכבר בא בטענות לה'.
לכאורה נראה כי התשובות ממש לא עונות על השאלה. מה מהות התשובה "עתה תראה". המפגש הראשון עם פרעה היה על תקן "יבש לפני רטוב"?. ועוד, התשובה שמשה זוכה לשיח ישיר עם הקב"ה אינה עוזרת לעם שמצבו הורע בעקבות המפגש הראשון עם פרעה. מן הצד השני, מפתיעה העובדה שמשה מעז לבוא בטרוניות מול ה', ואילו ה' לא רק שלא מענישו, אלא אף מפרגן לו ומסביר את העדפתו על האבות.
לענ"ד צריך לענות על שאלות אלו מתוך הבנת תפיסתו של משה את מהות המנהיגות.
משה נכנס לתפקידו בעל כורחו, אך כשקיבל זאת עשה את התפקיד באופן מוחלט ומתוך הזדהות מלאה. הוא לא רואה עצמו כשליחו של הקב"ה מול העם עם משימה מוגדרת להוציא את העם ממצרים, אלא כנציגו של העם ושלוחו מול הקב"ה, ולהבדיל מול פרעה.
כשהעם סובל יותר גם משה כואב. הסכסוכים החברתיים מסכנים לטעמו את הגאולה. משה נותן לעם גיבוי מלא וככזה לא נרתע מלבוא בטענות לקב"ה.
מעבר לתמיכה שמקבל משה, הקב"ה מפנה אותו לברית בין הבתרים. ברית זו הינה אבן-הפינה והמצפן לתהליך יציאת ישראל ממצרים והתבססותו כעם.
גאולת עם ישראל כוללת שלש גאולות משנה. הגאולה המיידית מהסבל ומהעבדות, הגאולה הרוחנית בקבלת התורה במעמד הר סיני וגאולה השלישית היא הבאת עם ישראל לארץ.
כדי להתחיל את הגאולה הפיסית, העם צריך להיות במצב של " וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם". כדי לזכות בחוויה מעצבת לשעתה ולדורות, עם ישראל צריך להיות ברמה הנמוכה ביותר האפשרית פיסית ומנטלית. לכן, אין פה הרעה של מצב העם אלא בנית התשתית לגאולה. משמעות ההכנה היא 'ירידה לצורך עלייה'.
אין מדובר פה בגאולה מגלות נתונה ספציפית. יש פה התווית התכנית לכלל דרכו של עם ישראל עד לגאולה השלמה. לכן עם ישראל יורד במצבו וממנו מתחילה המסכת של המכות והגאולות עד דורנו. לכן מפרטת התורה את כל לשונות ותהליכי הגאולה עד להיות ארץ ישראל מורשה.
בשולי הדברים. כניסת טראמפ לתפקיד נשיא ארה"ב צריכה ללמדנו מסר ברור. בהיסטוריה קמים מנהיגי מעצמות שחלקם לא ידעו את יוסף ואחרים ש"ידעו את יוסף". אלו גם אלו ברי-חלוף ומהווים כשחקנים במחזה עולמי. המפיק של המחזה כולו והמושך בחוטים הוא הקב"ה. לכן, בסוגיות הליבה הנוגעות לקיום עם ישראל וביטחונו, עלינו לבטוח רק בעצמנו ובבורא עולם. מחד גיסא לא להתייאש מכוונות השונאים ומאידך לא להתבשם מהצהרות אוהבים.
(וארא תשעז)
