פורים הוא אמנם חג של צחוק, וטקסטים פורימיים רבים נכתבו לאורך הדורות, ובכל זאת מפתיעים אותנו שני קטעי מדרש בבראשית רבה,
"ר' עקיבה היה דורש והציבור מתנמנם, ביקש לעוררן, אמר: מה ראת אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה? אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיית מאה וכ"ז ותמלוך על קכ"ז מדינה". (ב"ר נח)
יש לנו הזדמנות מרתקת להציץ לפנים בית המדרש של ר' עקיבא, ולגלות שגם אז הציבור נהג לנקר בזמן הדרשה. מה עושים כדי להעיר את הציבור? אמירה שנונה, משעשעת או מפתיעה תעשה את העבודה.
ר' עקיבא לוקח שני מקומות במקרא שהמספר 127 מופיע בהם, ויוצר קשר של סיבה ותוצאה ביניהם: אסתר מלכה על 127 מדינות משום שהיא צאצאית של שרה שחיה 127 שנים בעולם.
קשר מספרי תמוה בין אסתר למשפחת אברהם ושרה מופיע גם בפרשה לט:
"אברם בן חמש שנים ושבעים שנה, ה"ה: "ויהי אומן את הדסה". רב אמר: בת ארבעים שנה הייתה, שמואל אמר: בת שמונים שנה היית, רבנין דתמן אמ': בת ע"ה שנה. ר' ברכיה בשם רבנין: אמר הקב"ה לאברהם, אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה, חייך אף גואל שאני מעמיד ממך בן ע"ה מניין הדס"ה"
המדרש מקיים דיון בשאלת גילה של אסתר המלכה. לא נערה צעירה אלא מבוגרת בת 40, 80, 75.
הגיל 75 מבוססת על הגימטריה של המילה הדסה (74 למעשה + הכולל. המילה נספרת כיחידה), ועל האנלוגיה בין אסתר לאברהם.
בעוד שבמדרש הקודם המספר 127 היה מוזכר במפורש במגילה, כאן הייחוס של זיקנה מופלגת כזו לאסתר המלכה, הנבחרת לתפקידה על שום יופייה הגדול משל כל בתולות הממלכה, תמוה במיוחד.
אלא שההשוואה לאברהם ושרה אינה מקרית ואינה שעשוע גרידא. המדרש מתייחס לאסתר כאל 'גואל שאני מעמיד ממך'. בשאלה האם אסתר היא בובה יפה המופעלת על ידי אחרים, או שהיא מובילה לא פחות ממרדכי, מכריע המדרש: אסתר מושווית לאברהם ולשרה כאחד. היא כמותם עוזבת לתמיד את בית אביה (שלא ברצונה ושלא בטובתה) וכמו שרה נלקחה גם היא אל בית המלך הזר. כמו אברהם ושרה יש לה מסירות נפש, וכמותם היא דמות של מובילה. מנהיגה. גואלת.
גילה הוא חלק מן העניין. גיל כזה כמובן אינו עולה בקנה אחד עם הפשט, אך הוא שם אותה בשורה אחת עם מנהיגים משמעותיים אחרים שפעלו בגיל מבוגר, ומוודא שניתן לה את הכבוד הראוי לה.
(תצווה-פורים תשפ"א)