יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לאת פרשת תצווה קוראים אנו בדרך כלל בסמוך לפורים. לעיתים קרובות זו גם פרשת זכור.
אנו קוראים את החובה למחות את עמלק בעיקר בהקשר פורים, אך גם בהקשר לפסח וליציאת מצרים. הרי עמלק היה הראשון שניסה להלחם בישראל במדבר, לזנב בהם ובמיוחד לערער את אמונתם בקב"ה. הגימטרייה של עמלק שווה לגימטרייה של "ספק". מטרתם הייתה להטיל ספק בקב"ה.
ההנחיה שמופיעה בפרשת זכור ב'כי תצא', מאד ברורה ופשוטה. כאשר עם ישראל יישב בארצו עם ביטחון גבוה מול הסביבה, עליו לבצע מלחמה יזומה מול עמלק ולמחות כל זכר ממנו – גברים, נשים וטף ואף את רכושם. זו מלחמתם של ישראל ושל הקב"ה בעמלק על מה שניסה לעשות לישראל ועל ניסיונותיו לפגוע באמונה בה'.
על רקע פסוקים מפורשים אלו בתורה, אינה ברורה התנהגותו של שאול המלך במלחמתו באגג ובעמלק.
הוא מקבל הנחייה מפורשת משמואל " עתה לך והיכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור". יתרה מזאת, שמואל טורח להזכיר בפסוק הקודם שזו שליחות ה' על רקע המחויבות מהתורה למחות את זכר עמלק.
המציאות הביטחונית באותה העת הייתה טובה. יש מלך בישראל. הצבא מנוסה וצבר ניצחונות צבאיים. עתה הזמן לממש את המחויבות למחות זכר עמלק.
עם רקע כזה, תמוה מדוע שאול אינו הורג את אגג מלך עמלק ומדוע הוא והעם חומלים על הצאן והבקר הטובים והבריאים והורגים רק את אלו שלא היה כדאי לקחת? מה לא היה ברור במשימה??
מאידך גיסא, לאחר ששאול מודה בחטאו ואומר "חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך" ומנסה להסביר כי העם לקח חלק מהצאן והבקר כדי להקריב אותם קרבן תודה לה' , מדוע העונש המוטל עליו כה חמור וללא אפשרות חזרה בתשובה, ככתוב: " ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום". המפרשים שואלים מדוע עונשו גדול מעונשו של דוד המלך לאחר חטאו בעניין בת שבע ?
כדי לענות על השאלות האלה נכון יהיה לנסות להיכנס מעט לנעליו של שאול המלך.
שאול התחיל את תפקידו כמלך, שעה שהוא היה נער שנלקח מאחורי האתונות, צנוע ונחבא אל הכלים. אך לאחר שהומלך, הביטחון שלו ביכולתו הלך וגבר, בעיקר לאחר ניצחונותיו על הפלישתים. אך כבר אז החלו החיכוכים הראשונים עם שמואל.
שאול רואה עצמו כמלך כמו מלכים אחרים במרחב. מהרגע שנבחר הוא זה שיוביל והוא זה שיקבע את האסטרטגיה של ממלכת ישראל לצד עבודת ה'.
בכך הוא טעה. מלך ישראל אינו כשאר המלכים. לא בכדי המצווה העיקרית שלו היא קריאת ספר התורה במצוות הקהל. הממלכה הינה ממלכה יהודית ורק אחר כך לאומית. כששמואל מנחה אותו על המלחמה בעמלק, שאול לא מפנים מספיק את הבנת המשימה לאור המטרה .
אין פה מלחמה רגילה עם הכללים הרגילים לגבי השארת המלך המובס בחיים ולקיחת שלל. פה המטרה הינה מטעם הקב"ה. מחיית עמלק ולכן חייבים להבין את המשימה לאור המטרה. בכך חטא שאול, לא מול שמואל, אלא מול הקב"ה.
לטעמי, מעבר לחטא זה , חטאו העיקרי של שאול היה בהתנהגותו הפיקודית. הוא שכח לחלוטין מהי אחריות מפקדים ומהי דוגמא אישית.
אחרי הקרב המשמעותי בשם ה' מול עמלק והניצחון בו, שאול עולה לכרמל ו"מציב לו יד". הוא עושה לו ולגבורתו אנדרטה בכרמל ורק אחר כך מתפנה לנוע לגלגל לזבוח קרבן תודה לה'. זו אינה הצניעות שאפיינה אותו בעבר.
בוויכוח עם שמואל על השלל שנלקח, מפיל שאול את האחריות על העם: " אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר" . שאול המלך שוכח שהוא המפקד האחראי ומטיל את האחריות על העם ולא על עצמו. טענה שמזכירה "ראש קטן".
שמואל עונה לו " הלא אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה". אתה המפקד העליון. אחריות לוקחים, ושאול פה לא לקח אחריות.
בנוסף, לא ברורה התבטאות שאול לשמואל: "למען זבוח לה' אלוקיך". האם מדובר על אלוקיו של שמואל ולא של שאול ושל כולנו?? מהי ההתבטאות המוזרה הזו.
בשורה התחתונה ניתן לומר ששאול חטא בהבנת המשימה לאור המטרה, ובעיקר באי לקיחת אחריות מלאה על המלחמה ותוצאותיה. על זה לא ניתן לסלוח או למחול ולכן "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך". נשמע מעט מוכר על רקע האירועים האחרונים במדינתנו.
המסר שאנו אמורים לקחת מהפרשה ומההפטרה ברור. אנחנו לא ככל העמים. מהמשכן ועד מלוכה ומדינה אנו קודם כל מדינה יהודית עם משימות יהודיות. אחר כך כל השאר.
(תצווה תשעז)
